תשובות הגאונים (שערי תשובה) · חלק ס״ג סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

וששאלתם בעינן עד שיהא שוע טווי ונוז או דלמא או שוע או טווי או נוז השיב רבינו האיי ז"ל הא מילתא מיפרשא בגמ' דמדאורייתא עד דאיכא תלתיהון ורבנן גזרו בכל חדא בפני עצמה דאמר רב אחא בר יעקב משמיה דמר זוטרא האי מאן דאית ליה חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא וכו' עד והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא שעטנז וידיע לכון דגזרת אסור היא ולית למפרץ בה כל עיקר ודאמריתון מאי הוא שוע תרגום וטח תרגם חלקת צואריו כמו כן ובלשון ערבי אמלס ובמשנתנו שנינו הלבדין אסורים מפני שהם שועים ונוז לא ראינו לו עיקר אלא בלשון ארמי והוא דבר שתלוי בדבר ומחובר בו כדאמרינן אי אפסיק נזייה טרפה.
נחלת הכלל · Leipzig, 1858

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (שערי תשובה), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.