ואיכא מרבוותא דאמרי דכיון דשתיהן מחוייבות לברכת המוציא היאך תצא אחת מהן לברכה אחר' לברך עליה אכילת מצה דהא חזינן דעל נהמ' לא מברכין תרי ולא אתחייב בתרתי ברכאן. אלא אוחז שתי ככרו' שלימות ופרוסה מאותן פרוסות ההיא דאגביהה ואמר מצה זו וכיון דאגביהה לשם מצה עלה מברך ברכת מצה דהא זימנה לברכת מצה ואמר מצה זו זו ולא אחרת ועל אותן שתי ככרות שלימות מברך המוציא ועל אותה הפרוסה על אכילת מצה ההיא דאגביהה לכך ואוכלי' ההוא עליונה מאותן שתים שלמות לשם מוציא והפרוסה לשם מצה ואחרת מניח לה לכרוך עם החזרת בלא ברכה וכורך אותה עם המרור דהא ברכ' אינ' צריכה כיון שמונחת היתה בברכת המוציא ואנן רגילי' כלישנא קמא משום לחם עוני דהרבה עבדי הכי ואיכא מאן דעביד כלישנא אחרינא.
תשובות הגאונים (שערי תשובה) · חלק רפ״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1858
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (שערי תשובה), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.