תשובות הגאונים (שערי תשובה) · חלק כ״ג סימן ב׳

בזמן שאין מוצא להציל את עצמו שהתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו וכן לענין מותר לקרעו כדג בזמן שהוא רודף אכל ו' דברים שנאמרו בע"ה כפשוטן כולן הלכות שסומכין עליהן ועושין בהן מעשה ואף בהן מאי דצרי' לתרגומי לא מקבלין ממנו עדות ושנו באותה משנה ששנינו כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב וי"א פסול לעדות ואמר רב אידי בר אבין הלכה כי"א בודאי כי הוא פסול לעדות ואם ישנו בדרך ארץ וביראת שמים ואעפ"י שלא קרא ולא שנה ולא שימש ת"ח כל עדות שצריכה לחבירות כגון עסקי טהרה לאכול תרומה או חולין בטהרה אין מקבלין ממנו אבל עסקי ממונות וכיוצא בהן אינו פסול לכתחילה אין מוסרין לו עדות ואין מגלין לו את הסוד ואין ממנין על ארנקי של צדקה ואין מתלווין עמו בדרך אבל זו של סופא וי"א אין מכריזין על אבדתו לאו הלכה היא דהא ת"ק לא סבירא ליה ואפי' י"א לא קאמרי אלא במקום שאין חייב להכריז אלא עושה מדת חסידות ולפנים משורת הדין ומכריז כי הא דאבוה דשמואל אשכח להנהו חמרי במדברא ואחדרינהו למרייהו דתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם אשר יעשון לפנים משורת הדין בדבר זה וי"א שאין מכריזין על אבדתם לעשות להם לפנים משורת הדין ות"ק סבר מכריזין דעושה מדת חסידות דדלמא נפיק מיניה זרעא מעליא ויכין רשע וצדיק ילבש. וכן אמר רבינו שרירא ז"ל