תשובות הגאונים (שערי תשובה) · חלק קי״ט סימן ד׳

ואנו בנעורינו כך הגיע אלינו בעבור ההיא שמעתא באלו מציאות דאיסור ורב ספרא דאדכרי' מאי דתנן אלמנה מוכרת שלא בב"ד ואמר ליה ר' אבא לרב ספרא ולא אתמר עלה אמר רב יוסף אמר רב נחמן אין צריכה לב"ד מומחין אבל צריכה לב"ד הדיוטות שמראין דברים הללו דאיתמר עלה בדוכתא ובדוכתא ליכא מידי והכא בלחוד היא דאיתמר עלה וכמה תמהנו מזאת עד שראינו רוב התלמודים כך הוא וישר בעינינו והא שמעתא דרב דאתאן עלה מיהא אנו למדנו כשם ששבת קובעת מוקצה למעשר כך קובעת שבת לקידוש ופי' הדבר הזה כי העת שספק חשכה ספק לא חשכה אין מעשרין את הודאי וכל מה שהגיעה עונה זאת לא עשר הרי נקבע מוקצה כל השבת כולה ותנן מפנין תרומת ודאי אבל לא הטבל ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ואין אדם צריך לקבוע בלבבו על אותה התבואה שהיא מוקצה אלא הגעת העולה שהיא בלבבו של אדם ספק קובעת אותה למוקצה ואין אדם צריך לבדוק ולחקור וכך מעת שרואה אדם ספק חשכה ספק לא חשכה הרי נקבעת שבת לקידוש ואין צריך לחקור מן הגגות או מראשי דקלים ההגיע עת הקידוש במה שאמר לו לרב המנונא לבדוק להם כדי שיסיקו לקידוש ויכינו את השלחן אלא מעת שנראית להם כי כבר נקבעה שבת והוקצה הטבל ונתחייבו להפסיק ומביאין את השלחן לקידוש ומה שמצאתם בתלמוד ארץ ישראל בענין שמועה זו אין אנו יודעין מה הוא אלא מה דגמירנא בפירושה הגדנו לכם וסופא דשמעתא סבור מינה כי היכי דקבעא לקידוש קבעא להבדלה כי הלכה פסוקה היא כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה אמר להו רב עמרם הכי אמר רב לקידוש קובעת להבדלה אינה קובעת ולא אמרן אלא לאפסוקי אבל לאתחולי קבעא והכי מפרשי רבנן לאפסוקי דלא מסלקי' שלחן ולהפסיק מלטעום כלום שאין אנו חייבין בשעה שספק חשכה ספק לא חשכה אבל להתחיל בסעודה אין מתחילין אלא בתר דנפיק יומא ומבדיל וכן אמרינן שאינה קובעת להפסיק ולא מחייב לאפוקי הני מילי לאכילה אבל לשתיה מפסיק ולשתיה נמי לא אמרן דמפסיק אלא חמרא ושכרא אבל מיא לא מפסיק: