והא דבעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו שללוקח ברשות מוכר וכול'. הכין חזינא דרבנן דילנא לא מצרכי במילתא האיי כוליה ואו כדאמ' ליה קנאי אע"ג דברשות הוא הוה אמ' הכי אילא הכין מפרשין רבנן דילנא דהכי קא מיתמרא שמעתא כולה אליבא דבחצר מגרש קימי וקא זאריק התם לתוך קלתה דהוה ליה כליה ברשות מגרש ושאני מוכר קלתות דכד מזבין קלתות לנשי כבר אפקריה לביתיה שיניחו בו קלתותיהן וכד מנחא אשה קלתה התם כמאן דאנחתה בסימטא דאמיא דהויא לה ההיא חצר דההוא בעל הבית לקלתות בשוקא או בסימטא הואיל וקבועה היא להניח בה קלתות והאשה שמנחת קלתה שם כמאן דאיתה ברשותה דאמיא ושאניא מן כליו שללוקח ברשות מוכר.
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק ע״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.