ושאלת שני שותפין שאחד מהן אין יכול להשבע כגון שנתחרש או נחשד יש מן הדין להשביע זה בלא זה או לא אם אחד מהן נתחרש ואין לו טענה כמה ששנינו אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן הוא אין יכולין אנו להשביעו ושותפו אין [מי] שאומר לו רצוני שתשבע לי לפיכך אין אנו משביעין את שכנגדו אבל נחשד אחד מהן ונפסל והוא תובע את שותפו להשבע לו יכול הוא לומר לבעל דינו כבר יש לך מן הדין להשבע וליטול טענתך אם אתה טוענני כלום ואם תקבל שבועתי הריני נשבע אבל מה שאני טוען אותך ואינך מודה בו במה תדחני מלהשביע לי לפיכך חייב הוא להשבע לו ואם רוצה שכנגדו להשביעו אין אנו נמנעים מלהשביעו ואו לא תימא הכי בזמן שאדם נחשד אין משביעין לו בעלי דינו ואין מן הדין להשתיקו מתביעותיו ואל תאמר כי דבר זה דומה למה ששנינו היו שניהן חשודין כי זה חשוד וזה אין יכול להשבע וליטול לפי שלא נאמר דבר זה אלא על דבר קצוב שהרי רבותינו שבארץ ישראל אמרי חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאין יכול להשבע משלם:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק נ״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.