לר' נסים ז"ל. ושאלת יורש שאמר לו יורש אחר זהו אינו שלך. והיה מהסס מעט לא היה מכזיבו בפומבי ולא מצדיקו [מודה לו] בפומבי. ואחר זה לקח [היורש התובע] וכתב שטר מחילה למסרו לו והעיד עליו עדים (יגמל ה' שכרך). ואחר כך נודע לו שנשאר עוד הרבה מן הירושה. - צריך להדיין לעיין היטב בשטר המחילה. ואם פטרהו בו מכל התביעות שהיה תובעו בירושה הלא מחל לו ולא יוכל לתבוע כלום. או מה שדומה לזה בלשון ממה שנראה מהוראת המלות. ואם פטרו מכל הנכסים [של הירושה] ונודע לו אח"כ לא יוכל לתבוע מה שנודע אח"כ. ואם אין בשטר מחילה מה שדומה לזה אלא נכתב בלשון שיש להסתפק בה צריך [התובע] להביא ראיה שתביעתו עכשו לא היתה ידועה לו בשעה שכתב שטר המחילה ואז ירשה לו הדיין לתבוע. כמו שאמרו החכמים יש לך ראיה ואמר אין לי אלא זו ואחר כך הביא עדים או ראיה אין מקבלין אותה ממנו עד שיביא ראיה שלא היה יודע בה לעולם. ואם אין לו ראיה לדבריו לא ירשה לו הדיין לתבוע דבר שלא נתברר שלא ידע ממנו בשעת המחילה. גם אין מקבלין ממנו שבועה על זה. וכך הדין:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תקל״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.