הכין חזינא דכדין וכשורה כתב מר עמרם. בשלמא כד מאיית לווה ושטרא ביד מלוה אמרינן מאי אית לן למיעבד הולכך ליכא אלא לאשבועיה. אבל הכא דילמא אית בידיה תברא על שטרא ואו יאדע דקא מיתבע בממונא מהנפק ליה. הולכך או קם ליה שמע' בדינא בהדי ראו' ואיחייב ונפק לדוכתא רחיקתא מהנפקינן מן מאי דאית ליה בין מקרקעות דיליה בין מן בעלי חובות דיליה ויהבינן למלוה ואע"פ כן משבעינן ליה למלוה דלא מיפרע ליה מידעם דהא קימא לן ואי אמ' ליה אישתבע לי דינא הוא דמשתבע ליה. וכמה דלא קם בהדיה בדינא לא מגבינן ליה מידעם עד דמאיית לווה וקאיי בדינא בהדי יורשין. ותנן בהא מילתא הנפרעת שלא בפניו וכול'. והא מילתא דרב עמרם אע"ג דלא מיפרשא בגמרא וקבלה היא בידנא כבר מיפרשא בתלמוד ארץ ישר'. דמקשו ומתמהי וכי נפרעין מן אדם שלא בפניו ואמ' ליה ר' ירמיה לר' מני אף אנן משלחין בתריה תלת איגרין חדא גו תלתין וחדא גו תלתין וחדא גו תלתין אם יבוא מוטב ואם לא אנן מחלטין ניכסיא. ומפרשי התם נמי אמ' רב מתניא והוא שעמד בדין וברח אבל אם לא עמד בדין לית כאן מחלטין אלא מכרזין. וכי הא מילתא דאיתה בידנא מעשים בכל יום דמיסתיעא מן תלמוד דא' ישר' דסמכא הוא:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תל״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.