תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק שמ״ה סימן ב׳

ראובן נשבע שלא תהיה לו אשתו לאשה ולא אית ליה שיעור כתובתה לאגבוייה ולגרושה דינא מאי [ומקצת הורו שילקה ראובן ויחזור לאשתו ואמר[ו הא]י ראובן נשבע על דבר שאי אפשר לו ואיתו ראיה לטעמיהו מיהא דאמור רבנן הנשבע שלא יישן שלשה ימים לוקה ויישן לאלתר. ומקצת תלמידים לא איסתברי להו הדין טעמא ואמרי לא דאמי האיי לנשבע שלא יישן שהנשבע שלא יישן שלשה [ימים] דבר שאי אפשר לו כלל. והנשבע שלא תהא לו אשתו לאשה ואין לו שיעור כתובתה איפשר לו מכמה פנים. ילמדנו אדוננו. כך ראינו כי הלכה כדברי האומר יחזור לאשתו בעת הזאת ולא מטעמיה. שאין דבר זה דומה לנשבע שלא יישן שלשה ימים בלבד אלא יש בו דבר דומה לזה ויש בו דבר מעיקר אחר. והוא שאין נשבעין לעבור על המצות והנשבע לעשות דבר שאין לו מן הדין לעשותו רשאי הוא וגם חייב שלא יעשנו. ואמרינן רב כהנא [מת]ני [אמר] רב גידל אמר רב מנין שאין נשבע' לעבור על המצות שנא' ל"א יח"ל דבר"ו דברו אינו מוחל אבל מוח[ל] חפצי שמים. וודאי שאין לו לגרש את אשתו עד שישלם לה כתובתה ואם לא ישלם לה כתובתה עליו לעמוד לה בכל חיוביה מן השאר והכסות וה[עונ]ה וכל דין שיש לה לאשה על בעלה. וכיון שאין בי[דו] לשלם לה כתובתה מהו יכול לעשות מן הצד הזה דומה למי שנשבע שלא יישן שלשה ימים. ואם תאמר יברח למקום אחר ויניחנה אינו רשאי. וכבר אמרנו כי הנשבע על דבר שאינו רשאי לעשותו אין לו לעמוד בשבועתו. ואם תאמר ישוב לדעתו ויסבול נידוי בית דין גם זה אינו רשאי לעשותו. אבל ודאי] אם תתפייס ממנו ותשתוק עד שעה שספק בידו לשלם לה כתובתה ודאי כי אין לשומה לו לאשה. וכל זמן שיהי ספק בידו לשלם לה כתובתה יהי חייב לגרשה: