ראובן קנה חצר משמעון וכול'. כך הוא דרך הדין אם לא היה שמעון חייב לבטל את המכר בעבור אשר בחצר אלא ברצונו עשה בשלא נתחייב הרי זו מכירה אחרת והמכירה הראשונה קיימת היתה וכשדר ראובן בשלו דר ואין עליו להעלות שכר. ואם בהגלות המום נגלה כי מקח טעות היה וכי המכר היה בטל והדמים בתורת הלואה בידי שמע' בזאת שנינו המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. והרמאות שעשה שמעון עם ראובן ולא גילה לו את המום חייב עליו שמע' תרעומת בלבד ולא ימנה בנאמנים אילא ברמאין ונמצא ראובן כדר בחצר חבירו שלא מדעתו. וכך אנו רואין כי אם אותה החצר לא קימא לאגרא וראובן לא עביד למיגר אין על ראובן להעלות שכר לשמעון. ואע"ג דאמרינן לענין המלוה את חבירו אמ' רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו וכול' מאי קא מש לן תנינה או מהתם הוה אמנא וכול'. ההיא דאשמעינן רב יוסף בר מניומי אמ' רב [נחמן] במאן דהלוה את חבירו. אבל האיי לאו כמאן דהלוה דאמי ואע"פ שהמעות אצל שמעון בדין הלואה ולאו משום זוזי דראובן גבי שמעון קנסינן ליה לראובן להעלות שכר אע"ג דחצר לא קימא לאגרא:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק של״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.