הכין חזינא דאי ודאי לא יאכיל ישראל דאית ליה על משומד למיגבייה להובו ולהנפוקיה מיד המשומד כגון דמשומד עני הוא או גזלן עז פנים דלא פארע חוב לא תיבעי לך דאית ליה לישראל לאיפרועי חובו מן ירושה דאבוהי ישראל דהנאה לישראל קא מיתעבדא ולית לן למיקנסיה למשומד מן עיקר דינא במקום דאיכא פסידא על ישראל. ובמקום דיאכיל ישראל דאית ליה חוב על משומד להנפוקי חובי מן ידיה ולמיגבייה בניחותא בלא טירחא לא תיבעי לך דלא צריך למעבד ליה הנאה למשומד דהוא לית ליה מינה מידעם. כי תיבעי לך דיאכיל ישראל למיגבא חובו בטירחא ובקושיא וכל שכן אי מספקא מילתא יאכיל למיגבא או לא. הכין קא חזייננא דשרי ליה למישקל משום דעיקר דינא דיליה הוא וקנאסא לעיוקיה לישראל או לסכוני בממוניה לא אמרינן. וכל שכן דהא אית במילתא הכירא כי ההיא דתנן הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לווה ובעלי חוב באין ונפרעין אמ' לבנו קונס שאי אתה נהנה לי הרי זה יירשנו בחיי ובמותי הרי זה לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו אין לו לווה ובעלי חוב באין ונפרעין:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק של״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.