תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק שכ״ד סימן א׳

ראו' נפטר לבית עולמו וחיי לאדו' שבק והניח אלמנה ויתומים קטנים ויצא עליו כתב הלואה לגוי אחד וכול'. כך ראינו כי כללו שלדין הזה להביט בראש הדבר ובסופו ולעשות מה שהוא טוב ליתומים ומה שיש להן בו יתרון. ואין לחוש לדברי מי שאומר לא נרד לנכסי יתומים ונמכור שהרי התירו חכמ' למכור בנכסי יתומים לדבר צורך שעה. וכלשון הזה אמרו ומוכרין משלהן בהמה ועבדים ושפחות ובתים ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח. ולאו דוקא להאכיל בלבד אילא כל דבר שהוא יפה להן ויש להן בו יתרון דאמרינן ההוא אפטרופא דהוה בשיבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה קא מזבין ארעאתא וזבין תורי ולא אמ' ליה ולא מידי. ואשר אמרו כי הגוים אין בהם אמונה וכי פיהם דבר שוא ואין לסמוך לא על עידיהם ולא על שבועתן. ודאי כך הוא הדבר וכל זמן שאנו יכולין לדחות את הגוי הזה מליטול כלום כך מצוה לעשות. אבל בזמן שיודעין אנו בי דואר שלהן פושט את ידיו ומוכר אם באמת ואם בעול הרי הוא כאנס שבא לאנוס שאנו עושין בניכסי היתומין לפי העצה. ואם נמצא להן יתרון שנמכר אנו ונפרע ונראה כי זאת יפה להן משימכור הדואר ויפרע מוכרין אנו ופורעין ולא בשביל אמונת הגוים אילא לשום יתרון ליתומים. אבל בודאי נועצים אנו איזה טוב להם ואותו נעשה וכך אמרו חכמ' אמ' רב נחמן אמ' שמו' יתומים שבאו לחלוק בניכסי אביהם בית דין מעמידין אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה: