תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק רנ״ו סימן א׳

ושש'. תשע ברכות דראש השנה קימא לן דהיל' כרבן גמליאל דאמ' בשליח ציבור כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי. כדמכוין דעתיה בתר שליחא דציבורא ושמע צלותא כולה כי מסיים צריך שיפסע שלש פסיעות לאחריו ואחר כך יתן שלום דאמרי רבנן המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות וכול'. או דיל' הני מילי כד מצלי לחודיה בלחש אבל הכא לא צריך. ושליח ציבור דלא מצי לצלויי בלחש ומפיק נפשיה בצלותא דציבורא מיחייב למיפסע במישלם תפלה או לא. כך מנהג בישיבה כי בזמן שיחיד מתפלל לעצמו שבע ברכות בראש שנה אע"פ שלא אמר מקראות שלמלכיות וכל שכן שלזכרונות ושלשופרות אלא ששליח ציבור בירך תשע ברכות ויצא היחיד בברכות שלשליח ציבור וכיון את דעתו לשמוע ממנו אין היחיד פוסע שלש פסיעות לאחוריו ונותן שלום אלא בתפלה שהתפלל לעצמו שהיא שבע ברכות. אבל ודאי אם לא התפלל היחיד בלחש כל עיקר אפילו שבע ברכות ולא יצא ידי חובה בתפלת מוספין שלראש השנה אלא בתפלת שליח ציבור צריך היחיד לפסוע לאחוריו ואחד שמסיים שליח ציבור. וכן שליח ציבור עצמו אם נתפלל שבע בלחש אחריהן הוא פוסע. ואם לא נתפלל אלא מעיקרה תשע בקול גדול לציבור אינו פוסע אחר תפלתו. ויש בשלוחי ציבור מי שמחמיר על עצמו לפסוע אלא שהוא מבליע את פסיעותיו לבלתי היראות דלא ליחזי כי יוהרא זה הוא המנהג. וכל יחיד ויחיד חייב בתשע ברכות ובדין היה שאפילו בציבור כדי שיסדיר שליח ציבור תפלתו אלא שלא תיקנו לו בלחש יותר משבע בזמן שהוא בציבור. ולא תיקנו לו לפסוע לאחריו בציבור אלא אחר שבלחש.