הרי דברים ברורין שלמשנה אחרונה לא מהימנא ועל משנה אחרונה אנו סומכין עכשיו ולא מהימנינן לה ובימי המשנה אחרונה לא היו כופין את הבעל לגרשה עד תמת י' שנים. אבל עכשיו דתקינו רבנן בתראי לגרושה למורדת דתבעה גירושין אלתר מגרשינן לה ולית לה עליה תוספת. והא דאמרינן הוא אמ' מינה והיא אמרה מיניה אמ' ר' אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת הני מילי בתר ששהה עמה עשר שנים ולא ילדה שאף על פי שהוא אומ' ממנה היה הדבר זה ולא ממני אין שומעין לו אלא היא נאמנת שממנו הוא ויוציא ויתן כתובה דהא שמעתא על ההיא מתניתין אימירא ושמעתא אליבא דהיל' היא דקא סלקא אבל קמי הכין הרי חזרו לומר שאינה נאמנת ולעניין הוא אומר עשיתי מה שאני מחוייב בעונה והיא אומרת לא עשה ולא כלום או שיכת לה בפלוגתא דרבא ורב המנונא מן טעמיהון הלכה כרבא דהוה רבא רב ורב המנונא לגביה כתלמיד. ומכל מקום לית לן לקבולי מינה ולהימנה אלא איכא בכי הא מילתא למעבד סייג ולשמותי על כל מאן דלא מוקי במאיי דמיחייב:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק ר״ל סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.