שאלה לפני אדו' גאו' ז"ל. ראובן מהלך על רגליו בשוק וביקש לכתוב צואה כצואת שכ' מר' שלא יזכה בה מי שניתנה לו אלא לאחר מותו ותהיה ידו שולטת בה כל ימי חייו ויאכל ממנה ואם ירצה לחזור חוזר ותהא לאחר מותו לאדם ידוע או היא או מה שישאר ממנה. מה תקנתו. השיב המתנה הזאת לא קנה ממנה בשעת כתיבה כלום כל עיקר לא גוף ולא פירות כול'. וזאת לא נתנה אלא לשכיב מרע מצוה מחמת מיתה דאמרינן באעי רבא בברי היאך וכול'. ולא סליקא וכל שכן מתנה לאדם אחר. אבל אמר מתנה זו נתונה לך מעכשיו עד שארצה או שאמר על מנת שתחזירנה לי הא קימא לן מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. אלא מיהו פירותיהן שבאותן הימים עד שיחזרוה לו למקבל מתנה הן שאם יהיו לנותן הרי זה לא קנה כלום יכתוב לו מתנה זו מעכשיו שאם ארצה ופל' זה נאמן בדבר זה אם נותן הנותן קודם שיאמר חזרתי בה הרי המתנה למקבל:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק ר״כ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
