היו יודעין שכל דבר שהוא שנוי בין במשנתינו בין בתוספתא ובין בסיפרי ובין בכל בריאתא יש לומר עליו תניא כלומר זו שנויה ואמורה ואין מפורש מי שנאה ומי אמרה. אבל דברים שאינן במשנתינו לא אמרינן בהו תנן שלא אנו שנינום אלא חיצונות הן. ומשום הכי מיקריאן בריאתא ומאי דאיתיה בדבי ר' חייא ור' הושעיה בלבד אמרינן ביה תנו רבנן דרבנן תניוה. אבל בריאתא דזוד מן הני דלאו הני רבנן תנונין אלא תנאיי בעלמא תנונין לא אמרינן בהו תנו רבנן אלא תניא ותונא לשם סתם הילכך תניא סתם הוא ומיתמר על כל מילתא דתניא בין אנן תנינה ובין רבנן תניוה ובין שאר תנאיי תניוה.
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק רי״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.