תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק קע״ז סימן א׳

ראובן ואשתו היה להם חצר שמשכנוהו משמעון בט"ו שקלים מראבטיה ושכר [את החצר] לזמן ששה חדשים והנכייתא היתה שני דרהמין לחדש והשכירות שוה היא ששה דינרים בחדש. ונשלמו ששת החדשים לזמן המשכונא שהיה [כתוב] בשטר וכשנשלם השטר היה [שמעון] משכיר לשנה ליהודים ומושלמנים ומקבל השכירות. ונשאר שמעון הנזכר והחצר בידו והוא מקבל השכירות במשך כ"ב חדשים לבד מששת החדשים ולא כתב מחדש שטר שני ולא התנו ביניהם שנית ולא נתן לו כפי מה שהותנה עמו מעניני הנכייתא. אחר כך הושכר החצר מאיש שהחזיק בו שתי בהמות אף כי לא היה שם מקום מיוחד לבהמות וכו'. - התשובה. המעשה הזה אף על פי שהוא אסור [מכל מקום] אין לנו ראיה שצריך לשלם השכירות לפי שאינה רבית קצוצה. ומה שלקח השכירות במשך הזמן הנזכר על זה (?) נתן הנכייתא כפי שנעשה עליו התנאי מראש. ולכן היא אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין. אבל חייב לנכות לו הב' בכל חדש כפי התנאי שהיה ביניהם. ומה שהכניס הבהמות להפסד החצר אם לא הותנה להכניס שם בהמות ולא היה [החצר] נודע להחזקת בהמות חייב לשלם כל מה שהפסיד כי עשה בזה שלא כהוגן. ואם היה החצר נודע כמושכר לבהמות אינו חייב כלום: