תשובה מאהבה חלק א · חלק צ״ח סימן ט׳

והשתא דאתינא להכי בעל הלכות א"י נמי לא קשיא גם לדידי הי' קשה קושי' תוס' אמאי צריך התלמודא לדחוקי משום שמא יגע בבשר וצ"ל חבת הקודש מכשיר או שהעבירה בנהר לימא משום דלמא אתי לימשך בפנים ולא שמיע לי' כלומר לא ס"ל סברה זו דבטהור איכא למגזר טפי כו' אלא כתירץ השני של תוס' משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי והי' הדבר נכון לפניו לשנויא קמא דהכא עיקר וכמ"ש דהכא מבואר עיקר הטעם מדלא נקט התנא דאסור לכתחלה לשחוט ומדנקט וכלן ששחטו ואחרים רואי' אותו כסברת מהרמ"ל אבל לאיבע"א דהתם עיקר והכא איידי כו' הדרא קושית תוס' מנא לן דהתם הטעם משום שמא יגע ואי ליתא קמן דלשיילי' ואין אחרים רואי' פסול דלמא הטעם משום דאתי לימשך וא"צ לשיילי ואי ליתי קמן אפי' אין אחרים רואין כשר וא"ל משום דלא נקט התנא שם שאסורים לכתחלה לשחוט הא כבר בארנו דשם אי איפשר למנקט הכי כי שאר פסולי' מותרים אף לכתחלה ונקט התנא ששחטו לישנא דמשתמע לכל אנפין בין בנשים ועבדים כו' ובין בטמאים כי בדבר הזה ששחיטתן כשרה הוא דבר השוה לכל נפש ומזה הוכיח בעל הלכות א"י דנשים ג"כ פסולין לכתחלה וכן עבדים (ועיין טור ובאחרוני' ר"ס א' בי"ד) והשתא א"ש אי הוי הטעם משום דלמא אתי לאמשוכי בפנים ה"ל לתנא למנקט דאסורים לכתחלה לשחוט כי גם נשים ועבדים וטמאי' אסורים לכתחלה וא"ל משום זרים זה אינו דאי משום זרים לחוד לא ליתני זרים כלל דלא גרעו מנשים ועבדים וטמאי' וזרים ודאי ידעינן דמותרים לכתחלה דלית בהו שום גזרה וק"ל.