את שני מכתביו אשר מתחלתם ועד סופ' יראת שמים קבלתי ובשני הוא מזכיר הזכרה רצוי שאלה על דבר כתבי קודש הנדפסי' שנוהגין בהם מנהג בזיון ומוכרם בחניות בהם דבר מאכל יפה דבר כי בזיון כתבי קודש הוא כי הנה מעשה דפוס הוא קדש לה' כמו כתיבה תמה כמבואר קצת בארוכה בט"ז י"ד סי' רע"א סק"ח ועיין מג"א א"ח סי' ל"ב ס"ק נ"ז בשם מ"ע (וכתבתי בס"ד במק"א טעם נכון מדוע שאין עושין ס"ת בדפוס) וכל המקיל לענין קדושת ספרים הנדפסי' עתי' ליתן את הדין ואפ' להניח ספר תחת ספ' להגבי' אוסר הט"ז בי"ד סי' רפ"ב ס"ק יו"ד ובפי' כ' המג"א בא"ח סי' קנ"ד ס"ק י"ד תמי' אני על גדולי הדור שאין מוחין בהעושין בדפי ספרים כתבי קודש כשקושרין אותן ובודאי זה איסור גמור כו' ומ"ש בעל א"ר שם ס"ק יו"ד אפשר שסמכו על מ"ש הט"ז שם סק"ו עכ"ל ר"ל דטפי עדיף לעשות תשמיש קדושה קלה ממה שתהי' פנוי' לגמרי ותגנז עיין שם לענ"ד לא דק בזה דהט"ז מיירי מתשמיש קדושה ובעל מג"א איירי מדפי ספרים שהם קדושה עצמה, ואפי' לדעת בעל א"ר דוקא לקדושה קלה אבל מה שכורכי' בכתבי קודש הנדפסי' דברים של מאכל וכי"ב דברים של חול ודאי עון חמור הוא והנה פה המדפים הוא אינו יהודי וכבר שלחנו אליו מסוד הב"ד שלא ימכרם לחניות ומה יעשה הב"ד שלא יוכל לדין עם שתקיף ממנו.
תשובה מאהבה חלק א · חלק ט׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
