תשובה מאהבה חלק א · חלק פ״ה סימן י׳

זה כתב ידו מן יו"ד לחודש הגיע לידי מן הדואר עש"ק העבר ואשתהי הוא דין בי דואר או שלוחי' הוא דעוות והנה נדרשתי מאת כת"ר את דעתי הקצרה בדין אחד והוא מילה שלא בזמנו שקרה לאבי הבן אנינות ביום שנתרפא וראוי לימול אם מלין קודם קבורה או אח"כ לא ידעתי להוסיף על דבריו את כל יקר ראתה עינו הנה כבר כתב הב"י בטי"ד ס"ס ש"ס דמילה וקבורה מילה קודם והביא לשון המכילתא שזה לחיים וזה למתים אם כן אין חילוק בין מילה בזמנו לשלא בזמנו שהרי דוחה צרעת ולא אמרינן שימתין עד שיתרפא מנגעו הרי עובר על לאו ועושה מעשה וקוצץ בהרתו מכ"ש הכא דהיא שוא"ת וראיתי למהר"ש אבוהב בתשובתו סי' קצ"ב איך האריך שלא לאחר מילה שלא בזמנו בשביל הקרובים ואע"ג דאיהו מיירי מדבר רשות וי"ל מה ראי' רשות למצוה מ"מ עכ"פ מצוה חמורה קרי' לי' והדרן לכללא דזה לחיים כאמור וביותר הרי הביא הרט"ז ס"ז ס"ס שמ"א דברי המהרש"ל בתשובה ס"ע וכ"ת דגם מהרש"ל מיירי דוקא ממילה בזמנו הכל הולך אחר החיתום הרי מסיים שם וז"ל ועוד עיקר שפטרו אותו מכל המצות משום כבוד המת הוא כדי שיעסוק עם המת וזהו כבודו כמו שאמרו רז"ל בירושלמי מת א' במשפחה ידאגו כל המשפחה נולד בן זכר נתרפא כל המשפחה והכנסתו לברית היא לידתו דהא גר במילתו אמרינן כקטן שנולד דמי ואם כן כבוד המת הוא יעיי"ש הרי מבואר להדיא דמיירי גם במילה שלא בזמנו וכל דברי מר שרירין וקיימין והדין דין אמת להקדים המילה ואחר יברך ברכת להכניסו ויותר אין פנאי וכת"ר אין צריך הסכמה לזה והי שלום כנפשו ונפש ידידו תמיד בכל עת וד"ש בלב תמים כל הימים. ה"ק אלעזר קאליר.