תשובה מאהבה חלק א · חלק ס״ח סימן ב׳

הנה שמעתי מפי הרב הגאון נר"ו שיש מקום לספק אהא דינא שכתב רמ"א בי"ד סימן קצ"ד סעיף א' שכבר נתפשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טוהר ויש מקום ספק אם יש להם לברך על הטבילה כיון שאינו אלא מנהגא כדאמרינן במסכת סוכה דאין מברכין על ערבה כיון שאינו רק מנהג נביאים או דלמא כיון שהמנהג הוא מחמת דבר הנוגע במצוה ומברכין גם אמנהגא וישבתי דומם שלא לצאת מגדרי שגדרתי על עצמי שלא לדבר בדברי תורה בע"פ כ"א עם איש כערכי שהוא כאח לי ע"כ כבואי לביתי עיינתי בדבריו הנה מה שרצה הרב נר"ו מהא דהוסיף רמ"א על דברי הגאוני' ודינו כשאר דם לכל דבר לפשוט דגם בזה צריכה לברך אעפ"י שאינו אלא מנהג ואי משום הא לא ארי' דטובא אתי לאשמעינן דהנה בסימן קפ"ג בחומרא דר"ז דאפילו רואות טפת דם כחרדל ישבת עליו שבעה נקיים החמירו בלא"ה כמה חומרות דמן התורה אינה טמאה על שמרגשת ואינה טמאה רק בחמשה מראות וא"צ לספור שבעה נקיים רק אם ראיות בג' ימי' והם החמירו בכל זה הא כיון דדם טוה' איני אלא מנהג לא מחמרינן כולי הא קמ"ל רמ"א בדבריו שדינו כדם גמור ואפי' כתמה טמא אבל לענין ברוכי לא איירי אבל נ"ל בתר העיון שכאן ג"כ צריכה לברך על מנהג הזה הפשוט בכל ישראל דהנה תוס' בברכות דף י"ד ע"ק הוכיחו דגם על מנהגא מברכין דהיינו הלל בר"ח והביאו ראי' מי"ט שני דאנו עושי' מחמת מנהג אבותנו ומברכין ואינו דומה לערבה שאינו רק טלטול בעלמא ומ"מ אין ראי' גמורה מתוס' לדין דדם טוהר דהתם בי"ט שני ובהלל גם בימי חכמי תלמוד נהגו גם חכמינו מנהג הזה הוי כמו שאר מצות דרבנן שמברכין עליהם אבל כאן בחומרא דר"ז גופא שהחמירו בנות ישראל על עצמן בימי חכמי תלמוד יש למבעי' אם יש להן לברך כיון שאינו רק מחמת חומר שהחמירו על עצמן אבל מתוס' דסוכה דף ל"ג ע"א יש להוכיח דמברכת גם על מנהגא דדם טוהר דהוכיחו שם דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג ממיכל בת שאול ומר"י דאפי' היכא דפטור מן הדבר ועושהו מברך ואינו עובר משום לא תשא יעיי"ש כ"ש בהאי מנהגא דדם טוהר שהוא מטעם חשש איסור כרת והוא חמיר מחומרא דר"ז כמ"ש הרמב"ן בהלכותי' ומביאו ב"י ס"י קצ"ד וז"ל אעפ"י שמן התורה מותר לבעול על דם טוהר כל הרואה טפת דם אפי' תוך ימי טוהר תשב עליו שבעה נקיים והרי הוא בכלל חומרא שהחמירו בנות ישראל שאם החמירו בכך שלא יבא הדבר לידי טעות ואין בימי נדה לימי זיבה ובין רואה יום א' לרואה ג' כ"פ שיש לחוש שמא יבאו לטעות בין ימי טוהר לימי' שלאחר ימי טוהר עכ"ל וא"כ אם בחומרא דר"ז מברכת כ"ש בדם טוהר וכ"ש וכ"ש לדעת הר"ן בפ"ב דשבועות שכ' דדעת הרמב"ן הוא דגם בימי חכמי התלמוד בלא חומרא דר"ז אסרו דם טוהר דכשם שחששו שמא יטעו בפתחיהן כך יש לחוש אם ינהגו היתר בימי טוהר שמא יבואו לטעות באותן ספק יולדות שיושבות עליהן לזכר ולנקבה ולנדה שמא ינהגו בהם קולא שסבורות שכל שיש להן טומאת לידה שיש להן ימי טוהר עכ"ל ואם על מ"ע שהז"ג שמן התורה פטורין לגמרי מברכות כ"ש על מצות שעושין מחשש נגיעת אסורי כרת כ' ברור' הק' אורי מדרעזין.