והנה אני רואה שדעת אדמו"ח מסכמת לדעתי לאסור מכל הני ראיות שהביא והנה האמת אגיד כי בכלן הני ראיות ואלף כמותם לא נחה דעתי כי מה יועילוני כל הוכחות מפוסקי' הראשונים והאחרונים לאסור הדבר מבלי דעת על מה ועל מה ולמה באמת חתרו למצוא התירי' בדרכי' שונים ורחוקי' ולא שמו על לב דרך ישר ופשוט כאשר כתבתי ויותר יש להפליא איך לא דברו דבר מכל וכל היש בזה רבית דאוריית' או דרבנן או הערמת רבית או מיחזי כרבית הלא דבר הוא אם לא כאשר כתבתי כי באמ' מתנה כזו ל"ש מתנה כלל לא מתנה גמורה ולא מתנה עמ"ל באשר לא החזיר הדבר ממש כי תשלומין והוי הלואה גמורה מבלי שם על לב אם אמר לשון מתנה או לשון הלואה הענין יעיד ויגיד על עצמו שהוא הלואה יקרא בשם אשר יקרא ולא יצא מגדר הלואה והרבית הוא רבית קצוצה ויוצאה בדיינין זה נלע"ד ברור כשמש וכמה וכמה ספקות ובלבולים אשר יולדו זולת זה כמ"ש למעלה כו' בנכם. איצק שפיץ מקעללין.
תשובה מאהבה חלק א · חלק נ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
