תשובה מאהבה חלק א · חלק נ״ב סימן י״ז

תרשני מדת חסדו להיות עליו לטורח, לא שהדין כך אלא שהשעה צריכה כי עין טובו קשר על פתחי דלתותי' לשאול שאלה אחת והיא זה כמו שעה בא אלי אחד מאנשי הסביבה וסיפר לי איך שאשתו המליטה ילדה זכר אולם בשינויים גדולי' דמות אדם ודמות חי' להנה ושאל אם מותר להמית הילד מהרתי ללכת לכפר ההוא וכאשר באתי הבית לראות הנגע, ראיתי כלו הפך שער לבן ובראות המראה עזבני לבי רעדו כל אברי וחלחלה מלאה מתני, מורא ופחד עלי נפלה, על המראה הנורא ההוא נשמו אחרוני' וקדמונים אחזו שער, ותהם כל העיר, וכל הרואה אומר אח לראשו' אין על עפר משלו עין שזפתו לראות לא יוסיף לראות עוד לא יאמינו בעלי הטבע כי יסופר והנה מראיתו וצורתו הוא כאשר אספר על ראשו עומד כמין נזר גדול ואדום, העינים עומדי' על מצחו למעלה אדומים מלא אש אימה ופחד גדולים ונוראים מאד מאד, פיהו עקום תחת העינים מיד לחיו כאגמון הבנין משונה מבשאר גוף אדם הן כל אלא ראתה עיני והנה ברגע הזה לא ידעתי עזרה אף גם עומדים עלי המון אנשים ונשים וקול שועת עם אומרים זמן בעורא מטא אף גם סמוך לשבת ואני בעניי לא מצאתי מקום מפורש שנתנו חכמי' עיניהם בו בפרטי דבר זה לא שרש בתלמוד ולא ענף בפוסקי' ואני כאיש יורד באני' ובידו אין משוט ומחוגה והנה מתחלה עלתה בדעתי לא מלבד שאסור להמית בידים ואף לא לקרב המיתה אלא אף לסבב המות אסור ואנהיר לן עיינין מדאמרו פ' הקומץ דף ל"ז בגברא דאיתליד לי' ינוקא כו' בתרי רישי' ויעויי"ש ואם הי' מותר לסבב המיתה להילודים בשינויים הי' לו להשיב דאין כאן שאלה לא בתפילין ולא בפדיון כיון דלמיתה עומד' אעכ"כ דאסור ואח"כ התעוררו עלי דיש כאן חששות הרבה חומרי חיי' וחומרי מתים ופן יהיה לפוקה ולמכשול נתתי אל לבי הלא מצינו דסקלוהו ב"ד לא מפני שראוי לכך אלא דהשעה צריכה כמבואר בסנהדרין דף מ"ו וכן אין ממתינן להאשה היוצאת להרג עד שתלד בערכין עלה זיי"ן וכן הרבה בש"ס היכא דחששו לתקלה ואף דבכל אלה טעמו בצדו ואין דומה לנדון עכ"פ לענין זה יש לדמות דלא חששו להמית היכא דיש חומת ברזל טעם גדול לדבר' ואין הטעמים שוה בדיני תורה ואף כאן השעה צריכה לכך ולזאת אמרתי כן יש כאן צד היתר לסבב המיתה ולדעת הנדון להמפלת כמין חי' או בהמה ואמרו חכמים כל שאינו מצורת אדם אינו ולד כמבואר בנדה דף כ"ב כ"ג ובמעשה באשה שהפילה דמות לילית יעויי"ש וכן פסק הרמב"ם ב' יו"ד מה"ל א"ב הל' ח' וכיון שבנדון זה שאין בו מצורת אדם כלל ובסבב המיתה שאינו עושה מעשה בידים לא הוי רק כמי שמניח בשר בעלמא ועוד מכל המעשים שהובא בס' צמח דוד בענין הזה לא מצינו שיהי' אחד בר קיימא וכלם מתים בזמן קצר ואם כן י"ל דטרפה הוא ובפרט כל שלא שהא עדיין למ"ד יום לא יצא מתורת נפל ואם כן הי' אפשר מקום להתיר לסבב להמית ובפרט כי בלא"ה לא יהיו אפשר להאם להניק הצורה הנוראה ורעדה דומה לשעירים ופני להבים והנה ידעתי גם ידעתי שכל הסברת האלו קלים ודקים חלושות לדון עליהם דיני נפשות ולקוצר הזמן וזריזת העם לא עצרתי כח להתיישב על הדבר במתון ולחזור על כל הצדדין לא למעשה כי כבד עלי הדבר אף לא להלכה כי לא ידעתי מקום התבוננות בקיאות וחריפות בזה ובפרט מה אדון למאן דנהירין לי' שבילי התלמוד כל רז לא אניס לי' וכתבתי את זה רק כמתנצל מה עם לבבי כעת הזאת אולם גליתי את אשר עם לבבי להעומדים עלי בעת מכתבי זה נחמתי אותם כי יהי' תשועה עכ"פ אמהר וארוצה טרם את כבוד אדמ"ו הגאון נ"י לשאול מה משפט הנער ולהתחנן דבר למדני נטיעתן ילמדני עקירתן ליישר לפני הדרך לקחו אקח על לבי ויעטרני בעטרת חכמתו ואתחנן שישבני מהר השורש המוסכם וה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים ברוב עוז ושלום תלמידו השוחר שלומו ותורתו. ה"ק דוד בער כהן ק"פ