ואומר אני דוודאי מודה הרמב"ם דמסקנה הסוגיא דיבמות מורה דאידחי טעמא דדחסא. אבל יסודו בהררי קודש מסוגיא אחרת והוא דבכתובות דף ס' ע"ב יעוש"ה בהסוגיא מן ת"ר נתנה בנה למניקה כו' עד סוף הענין, והלכתא מת מותר כו' וכתבו שם התוספות בד"ה ואמר ר"נ כו' אין לפרש דגזרינן כו' דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ריש גלותא כו' ע"ל יעוש"ה.
תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.