תשובה מאהבה חלק א · חלק ד׳ סימן י״א

יוד ובזה י"ל דפליגי במס' ר"ה דף כ"ז ע"א דמסיק התלמודא אב"א כל כנושיא דכסף הוא דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף ואב"א התורה חסה על ממונן ש"י כלומר לכל מר כדאית לי' למ"ד אין עניות כו' כל כנופי' דכסף הוא (ועתה בסדרי לדפוס כיון יגעתי ומצאתי לי חבר והוא בעל שמות בארץ שם שכתב וז"ל גמרא מ"ש התם דזהב כו' קשה מהו דעת המקשה אם ס"ל דהכל ראוי לעשות מזהב א"כ לא יקשה אלא מסיפא אמאי עבוד דכסף ואם להיפוך יקשה מרישא י"ל דהמקשה הי' מסופק דאיכא למימר הכל כסף דהתורה חסה על ממון ישראל א"ד הכל זהב ואין עניות במק"ע ולכך פריך אתרווייהו ומשני אב"א כל כנופי' דכסף ר"ל האמת אין עניות במק"ע כו' עכ"ד פי חכם חן) יען לולא דמסתפינא הוינא אומר מ"ש התם דזהב ומ"ש הכא דכסף הכי פרושי מ"ש שופר של ר"ה דפיו מצופה בזהב משום דמצות היום בשופר ומ"ש התם דתענית דמצות היום בחצוצרות והמה בכסף וראוי למיעבדם בשל זהב (כי החצוצרות היו של כסף כמ"ש רבינו פ"ג מהל' כלי מקדש הלכה ה' ועיין שם במשנה למלך שר"ל בדעת רבינו לחלק בין חצוצרות של כהנים דהיו של כסף ובין חצוצרות שהיו של כל דבר ודבריו נפלאים קפת דהא בהלכה זו וגם בהלכה שלפניה מזכיר בפי' החצוצרות מכהנים ומלוים ועלה סובב הולך החצוצרו' היתה נעשית של כסף ויש ליישב בדוחק מדנק' רבינו החצוצרות היתה נעשות מן עשת של כסף עשה אותה מן גרוטאות של כסף כשרה משמע מחציצרה יחידה משתעי מחצוצרות של כהנים היא היתה של כסף ולא של הלוים ויש לדחות ואין כאן מקומו כי אין נ"מ בזה הכא כי בשל תעניות היו ודאי התקיעות בכהנים כמ"ש רבינו פ"ד מהל' תענית) ובזה הרוחנו קושיא רבתי מאי פריך הש"ס הלא שאני התם דגוף המצוה של יום בשופר ולכך הי' מצפין בזהב משא"כ גבי תענית דאין מצות היום בשופר ולכך סגי בצפוי כסף (וחדי נפשי מאד מלתא דמיסתפינא כי הוינא טלייא אשתכח כעת לסבא כוותי שכוונתי קצת להגאון בעל טורי אבן שנדפס אח"כ שנים רבות) והנה רבינו לא הזכיר בפ"א הל' ב' שיהיה פיו מצופה בזהב (ומצאתי כעת שהרגיש בזה בעל שמות בארץ במס' ר"ה דף כ"ו ע"ב במתני' ופיו מצופה בזהב וכ' דהנך רבנן דס"ל פיו מצופה בזהב וכ' דהנך רבנן דס"ל פיו מצופה בזהב אמרי כר"י דמכשיר קרן פרה ולית בי' בשופר אין קנ"ס ורבינו ס"ל כרבנן דר"י דמידי דשופר שייך אין קנ"ס כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי ולכך השמיט הך דצופה זהב עיין עליו) יען גם הרבינו השמיט בהל' תענית פ"א הל' ד' שיהי' מצופה בכסף ועיין בלח"מ שם ולענ"ד נראה דרבינו ס"צ דכל הציפה לא הי' אלא לנוי בעלמא משום חבוב מצוה ומעצמן הנהיגו כן ולא מצד הדין ומה שאינו מצד הדין רק מצד הנהגם אין דרכו להביא כמ"ש במק"א ואין להאריך בענינים אחרים זולת הדברים הנוגעים אל החקיר' עכ"פ דברי התלמודא צריכים אצלי תלמוד גדול פעמים מנוי' גמורה מפי חכמי התורה אין עניות במק"ע ופעמים הסכימו בשפה אחת התורה חסה כו' ופעמי' העמידו פלוגתא בזה ורבינו הגדול סתם וכתב פעם בכה ופעם בכה והמה כדברי' הסותרי' זא"ז והדבר קשה לחלק בין הפרקים בין פרק קומץ רבה לפרק קומץ זוטא כלומ' בין הפסד להפסד בהפסד קטן אמרינן אין עניות במקום עשירות ובהפסד גדול אמרינן התורה חסה כו' וכן הציץ רש"י בין החרכים במסי מנחות דף ע"ו ע"ב בד"ה לפי שחסה כו' לפי שלחם הפנים הם כ"ד עשרונים ולפי שהם בכל שבת ושבת ועולים לדבר גדול כו' אבל שאר מנחות שהם דבר מועט ואינן באות תדיר כו' עכ"ל משמע דוקא בפסידא רבה אמרינן חסו ולא בפסידא זוטא וכן נראה מרש"י שם דף פ"ו ע"ב בד"ה מפני החסרון והוא דבר רחוק ודחוק בעיני דאם כן צ"ל מה דפליגי במחצית הלוג למאן דאמרה תורה חסה כו' ס"ל מה שהיו צריכין לשפוך היה הפסד מרובה ומאן דאמר אין עניות במקום עשירות ס"ל דזהו הפסד מועט והוא רחוק מחושי הערכי פלוגתא בזה וכן נמי במסכת ר"ה דחוק לומר כן אלא נראה עיקר דפליגי חד אמר לא אמרינן התורה חסה כו' וחד אמר לא אמרינן אין עניות ועוד דהחוש מעיד דאיכא יותר ויותר פסידא אם נאמר דאין מכבסין בגדי כהונה כלל אלא יניחו לפתילות משנעשה קלפי של כסף ואפילו הכי אצל בגדי כהונה אמרינן אין עניות כו' ואצל קלפי אמרינן התוריה חסה כו' ואף על גב שבשביל ההפסד זה היתה צריך להיות של לוח כי כל שרת של עץ לא עבדינן ולא אמרינן ונעבדיה דכסף ולקדשיה ואו עניות במקום עשירות.