תשובה מאהבה חלק א · חלק ג׳ סימן ב׳

איברא מדברי המב"ם אין הוכחה כ"כ די"ל מפאת חומרא בעלמא עשאום כדשיל"מ משום קדושת ירושלם וכן נראה מלשון הרמב"ם וכ"כ להדי' בפי' משניות משנה ב' פ"ב דבכורים וז"ל וזהו בתקנות חכמי' שהם נתנו תערובת אלו השני דברי' בירושלי' בלבד כדשיל"מ כיון שיכול לאכלה שם בקדושה והיא אמרה עשו ירושלם כדשיל"מ כמה דתימא דשיל"מ אוסר בכ"ש דכוותי' ירושלם אוסרת כ"ש והבן זה העקר עכ"ל וכיוצא בזה כ' הכרו"פ סי' ק"ב סק"ה לסתור דברי הפר"ח שם ועיין עוד שם ס"ק יו"ד ועוד י"ל דשאני שני סוגים מסוג אחד דפת שאפאה עם הצלי הם שני סוגים עם בשר מותר עם כותח אסור משא"כ מעשר שני ובכורים סוג אחד הוא מה שמותר בירושלם הוא נאסר חוץ לירושלם ויש לחלק עוד בכמה גווני ויעוין בכרתי שם ס"ק ט"ו וצל"ע על הש"ך שהקיל נגד רוב הראשונים הרי"ף והרמב"ם ורש"י והר"ן (כ"ז כתבתי בילדותי והייתי מיראי הוראה וכמו עשרי' שנים אח"כ נדפס בעיר ברין ס' הנחמד שער המלך על הרמב"ם וראיתי שהאריך בפט"ו מהל' ה"א הל' ד' בחריפות ובקיאות פלאות אם לצלי הוי דשיל"מ וסיים וז"ל איך שיהי' הדרן למאי דאתאן עלה מעיקרא דיש לחוש לדעת הר"ן והרי"ף שכתבו דאף בכה"ג הוי דשיל"מ ומה גם דכן נראה מדעת הר"ש והרבינו וכל המפורשים ז"ל דאף דיש לדחות כדכתיבנא לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה וכן הסכים הרב פר"ח ז"ל כן נראה לי נכון עכ"ל אמנם כעת נלענ"ד אחרי שהראשונים הרשב"א והנמוקי יוסף וראבי"ה ותה"ד וכן מהאחרונים המהרש"ל ביש"ש יבמות פ' הערל סי' ל"ד ובחולין פ' כל הבשר סי' פ"ג ויתר האחרונים מקילי' יש להקל עכ"פ בחתיכה ששהתה ג"י בלא מליחה שנתערב' באחרות להתיר התערובות בעבור שאין זה אלא חומרת הגאונים וכן משמע בת"ח כלל ד' דין ד' וכלל ע"ד דין ז' ויעיי"ש במ"י ס"ק י"ז) ע"כ יוריני מוריני הגאון ני' דעתו הרמה והנשאה בזה.