תשובה מאהבה חלק א · חלק ר״ב סימן ב׳

הגם שאני בעוני אינני חלים ובריא וקשה עלי מאד לעיין בהלכות המפוזרות אבל חתני הרב נר"ו אהוב וחביב עלי יותר מגופי חזקתי א"ע ופניתי לראות את דבריו והמה מלאי' זיו חכמה ומפיקי' נוגה תבונה ופתח דבריו האיר השחר עלה ומסתפק במה דאמר ר"א פסחי' ו' ע"ב שני דברי' אינם ברשותו של אדם כו' באם יש לו חמץ של כלאי הכרם שבלא"ה אסור בהנאה אם גם בזה עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעבור בב"י כמו חמץ דעלמא א"ד דיש לחלק דוקא חמץ דעלמא שהי' ברשותו קודם זמן אסורו והאריך בפלפול חכמה לבנות ולסתור כמבואר בלשון שאלתו ולענ"ד נראה ברור דאין חילוק בין חמץ דעלמא לחמץ של כ"ה של תקרובות ע"א בכלן עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו וכי מצינו שחלקה התורה בין חמץ לחמץ אלא משפט אחד ותורה אחת להן לענין ב"י ומצוה להשביתן מביתו ובזה מצאתי מקום ליישב דקדוק אחד (אשר שמעתי בילדותי בהיותי בר ארביסר שנין מאת רבינו הגדול המנוח מוהר"י סג"ל לנדא נ"ע כשלמדתי אצלו מס' פסחי') למה נקט ר"א הני שני דברים אלו בלבד עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו הא איכא נמי שור הנסקל לאחר שנגמר דינו (והדבר צריך חיפוש אשר לא אוכל כעת) ואמר דרך חידוד תלמידים ששני דברים אלו משולבים ובדבור אחד נאמרו בצירוף לתרץ קושי' תוס' שם דף כ"ח ע"ב חזקי מנלן א"ה ת"ז עיי"ש דאיכא למילף בק"ו... ובב"ח וכיוצא בו כאיסי ב"י (כאשר כבר האריכו בזה הפ"י בר"פ כל שעה ד"ה אמר חזקי' ודף כ"ה ע"א ד"ה חמץ בפסח ודף כ"ה ע"ב ד"ה מני מתני' ובספר א"ח) וסתר הדברים דאין מזהירין מן הדין יען אי חל בור בר"ה חייב אז ע"כ מזהירין מה"ד דלא כמכילתא פר' משפטים כמבואר במס' ב"ק מ"ט ע"ב ודף נ' ע"א ועיי"ש בתוס' ד"ה על הכרי' והשתא שפיר נקט ר"א הני תרתי בור בר"ה משם מוכח דעונשין מה"ד א"כ שפיר חמץ משש שעות ולמעל' אסור בהנאה אף לחזקי' מק"ו דוק ותשכח ואינו אלא חידוד בעלמא ולפמ"ש אתי לאשמעינן דחמץ משש שעות ולמעלה דומי' דבור בר"ה דאין הבור שלו אלא של הפקר מכ"ז עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו ה"ה נמי חמץ אעפ"י שאינו שלו אלא של כ"ה ותקרובות ע"א אפ"ה עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו להתחייב עליהן דלא תימא לחלק כמו שעלה על דעת מעלתו דדוקא חמץ דעלמא שהי' ברשותו קודם זמן אסורא הוא שאינו יוצא מרשותו לענין ב"י אבל חמץ של איסורי הנאה שלא הי' ברשותו מעולם לא קמ"ל דאין לחלק וגם בספר צל"ח ראיתי שם שהאריך חמץ דומי' דבור אם אחר שחפר זה בר"ה ובא אחר וזכה בבור האחרון חייב ה"ה חמץ בע"פ אם לאח"ז איסור משך הנכרי החמץ לביתך מותר אחר הפסח עייש"ה בארוכה.