נסתפקתי במה דאמר ר"א שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו בור בר"ה וחמץ משש שעות ולמעלה, באם יש לו חמץ של כלאי הכרם שבלא"ה אסור בהנאה אי גם בזה עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו, א"כ כמו כן בחמץ של כ"ה א"ד דיש לחלק דוקא חמץ דעלמא שהי' ברשותו קודם זמן איסורו אמרינן שגזה"כ שלא יצא מרשותו לענין ב"י, אבל חמץ של כ"ה שלא הי' ברשותו מעולם אפשר לומר שלא עשאו הכתוב כאלו ברשותו לענין ב"י ואינו צריך להשביתו מביתו ואפשר דאפי' מדרבנן אינו חייב לבער, דהא הביעור הוא מחשש שמא יאכל מיני' ובכ"ה שבדיל מיני' לא חיישינן.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קצ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.