מה שנסתפק מעלתו נ"י אחרי דקיימ"ל בכל התורה שלוחו ש"א כמותו וקיימ"ל אין שליח לד"ע אם הוא באופן שאין עבירה ביד המשלח ויש עבירה ביד השליח אי אמרינן בתר משלח אזלינן כי שש"א כמותו יוכל להיות שליח א"ד אחרי שהוא ד"ע ביד השליח לא אמרינן שש"א כמותו וחייב השליח דאין שליח לד"ע והבאת לדוגמא ג"ה שאמר לאחר להרוג את הרוצח או עשיר שנעשה שליח לעני ללקוט ולשטת רש"י ב"מ דף יו"ד ע"א דיכול לעשות שליח לתפוס אחרים ע"כ דברי מעלתך בקצרה מאד אהובי חתני מחמד עיני בפי' כתב הרא"ש פ"ק דגיטין בסוגיא דף י"א ע"ב ע"מ דאר"י התופס לב"ח כו' ואפילו עשאו הב"ח שליח לתפוס כו' ולא דמי להאי דאמר בעלמא שלוחו ש"א כמותו דלאו כל כמיני' לשווי' שליח כדי לחוב אחרים כו' עכ"ל הרי להדי' אפילו אם הי' השולח בעצמו עשה לא הי' בו דבר עברה מ"מ השליח לא הי' יכול לעשות ולא אמרינן בזה שלוחו ש"א כמותו ומ"ש רש"י ב"מ דף יו"ד ע"א בד"ה לא קנה משום דלא עשאו שליח לא כ' כן אלא במקום שיכול לזכות לעצמו כמו מציאה אבל בב"ח במקום שלא חייב לשליח לא כתב רש"י כלל וכ"כ המהרש"א בכתובות דף פ"ד ע"ב לדעת רש"י עיי"ש אמנם אינו כן כ"כ במשמעות לשון רש"י יען גם הש"ך בח"מ סימן ק"ה סק"א מצדיק דברי רש"י דשליח מהני דהיינו אם שכרו לשליחות זו עיי"ש בארוכה ונלע"ד דכוונתו אחרי ששכרו לתפוס יש לו לשליח נמי זכות באותה תפיסה ואמרינן מגו דזכי לנפשי' כו' דהיינו מגו דזכי לנפשי' בשכרו זכי נמי לחברי' וכן נראה משמעות רש"י דף ט' ע"ב ד"ה אי אמרת ועיי"ש בש"ך ס"ק ב' דוק ותשכח באופן שמוסכם מכל הפוסקי' במקום דשליח חב לאחרים לא אמרינן שש"א כמותו כדעת הרא"ש אם לא במקום שיש לעצמו זכות בו דעת רש"י כמ"ש ומעתה נפשטו ספקותיך האיך יכול להיות העשיר שלוחו של עני דהא חב לעניים ואין להעשיר חלק בו בלאו דלא תלקט ולא שייך בו שלוחו ש"א כמותו אחרי דחב לאחרים כדעת הרא"ש ואף לדעת רש"י כמ"ש וה"ה נמי דלא יכול ג"ה לעשות שליח במקומו אף לדעצמו התורה התירה כי לא אמרינן בזה שש"א כמותו.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
