תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״ו סימן ב׳

אחר ד"ש אקוד על אפי מול הדרת מורי ורבי ואשאל הוראה הצריכה לשעה ואקוה בל יאשמני אדמ"ו ע"ז כי מוכרח אני וההכרח לא יגונה וכדי שלא לטרוח אדמ"ו עם רבות כתבי אקצר דברי הנה קרה פה מקרה עם פטר... אחת כו' אשר נדרשתי מאת כהר"ר אייזק צוקר תושב מכאן לשאול עבורו אל הידעוני' על עסק בכור בהמה שנולד לו וכך הי' המעשה הנ"ל קנה פרה מנכרי ובשעת הקנין התנו ביניהם שיניח הפרה להנכרי עד כלות שנה תמימה והנכרי יטפל עמה ויתן לה מזונותיה והולדות יחלקו ביניהם והפרה היתה בשעת הקנין מעוברות לאחר זמן עלתה על דעתו לקחת הפרה מהנכרי ולשלם לו שכר טיפולו ומזונו וכך עשה ונתן להנכרי ארבעה זהובים בשכרו אך התנה הנכרי שעל תנאי זה הוא לוקח מעט משהגיע על שכרו באם שתלד ולד הראוי לגדלו שיהי' להם הולד למחצה והוא יטפל עמו ועתה בכרה הפרה זכר וספק הוא אצלנו אם הולד הזאת קדוש בקדושת בכורה אם לאו והנה מי אנכי שאפצה פה לדבר דבר בענין הזה בפרט במלתא דאית בי' ספק איסור כרת ח"ו כגון שחוטי חוץ ובינת אדם אין לי אך ימחול לי מורי לעיין בפלפולי כי תורה היא וכל הרוצה לזכות בהפקרה וח"ו לא עלתה על דעתי להורות דרך כ"א לשמוע אם כנים דברי אם לא לפי קט שכלי ומיעוט דעתי נראה שמעולם לא חלה על עגל זה קדושת בכורה כי הדברים שמדבר היהודי ראוים להאמין כי לא נחשדו ישראל על בכורות כמבואר בי"ד סימן שי"ד סעיף יו"ד והנה הגם שלקח הישראל פרתו מהנכרי מ"מ קנה הנכרי חלקו בולד בעוד היתה ברשותו כאשר היתה הפרה בשעת הקנין מעוברת וע"מ כן מכרה דלהוי להם הולדות למחצה והיתה יד נכרי באמצע על הולד ולדעתי הוי קנין גמור כי קנאו הן בכסף שנתן לה מזונות הן במשיכה שהיתה ברשותו אף שבאותה שעה הולד לא הי' בעולם מ"מ כיון שבשעת הקנין היתה מעוברת ומיד התנה על ולדה שייך בי' קנין כמ"ש הט"ז בסימן ש"ך סק"ח בשם פסקי מהרא"י אף שלקח אח"כ הישראל הפרה מרשותו מ"מ מהעגל לא מחל הנכרי שעבודו הראשון אך בזה מספקנא באשר שהנכרי התנה באם שתהי' ראוי' לגדל מוחל הוא חלקו והוי בהמת ישראל לגמרי מ"מ נלפענ"ד שפקע מהולד פ"א קדושת בכורה באשר שדעת הנכרי עליה כל שעה עד שיודע שאינו ראוי לגדל אז הוא מוחל חלקו והדבר הוא ידוע לכל שדבר הזה אינו מתברר עד שיהי' להולד ב' או ג' שבועות והנה בשעה שיצא לאויר עולם הי' עוד דעת הנכרי עליו ונתילד כשהי' יד נכרי באמצע והואיל ואידחי אידחי אף שפסק הי"ד סימן כ"ח סעיף ט' כסהו הרוח ונתגלה חייב לכסות נוכל לחלק דדוקא אצל מצות כסוי אמרינן אין דחוי אצל מצות כיון שבשעת ששפך הי' ראוי לכסות והי' נראה פ"א אבל בנ"ד בפטר תלי' רחמנא ובשעת פטרו עוד הי' לדעתי יד נכרי באמצע אף שלאחר זמן נתבטל דעת הנכרי ממילא הוי כאלו באותו פעם מוותר חלקו לישראל בפרט שהנכרי חייב כל השנה לישראל ועבד לוה לאיש מלוה ובדרך אמת עד עולם ידריכנו וה' ירום מכשול מעמנו עד כי יבוא גואלנו א"ד תלמידו המוכן להתאבק בעפר רגלו. הק' מענדל ב"ש בלאך