תשובה מאהבה חלק א · חלק קכ״ט סימן ב׳

הנה כו' בעסק מלאכת צוקר רבים מגדולי האחרונים דברו בזה לפי המדומה ולא ידעו בעשייתו מאומה ולכך נשאר הדבר במבוכה וגדלה המהומה הגאון בעל ט"ז (בא"ח סי' תס"ז ס"ק ח') הי' ערוך לפניו מה שקורין הוט צוקר אין בו בישול כלל וחשב בדעתו שהוא גדל על האילן כמות שהוא כצלמו וכדמותו כמו שמביאין אותו כמין כובע רחב למטה וקצר ומשוכע למעלה וכן נראה מלשונו לכל הישר הולך ומבין בטיב לשון הקודש שכ' וז"ל ולא נעשה בו שום בישול אלא כתולדתו מביאין אותו עכ"ל אני ראיתי מלאכת הצוקר וכל עסקיו שנה שנה קרוב לעשרים שנים רצופים כאשר נעשה בפאברי"ק בעיר קעניג"ס זא"הל וראיתי שאי אפשר לעשותו כ"א דרך בישול מפרי"ן צוקר ויש קורין אותו פוד"ר צוקר (ואפילו הפוד"ר עצמו אחר שלקחוהו מן הקנים במקום שגדלים מבשלין אותו וכבר תמה מ"ו הגאון המנוח בס' נ"ב חלק א"ח סי' כ"ג איך לא חששו אולי בשעת הבישול ע"י אינו יהודי נעשה בו איזה חימוץ כי אין מביאין משם שום הכשר עיי"ש) ובדפוס היו עושין ועגול הוא רחב למטה ומתקצר והולך למעלה (ובעיר ברלין לא הי' עושין של פסח עגול כ"א בעל שלוש קצוות וזהו סימן מובהק וקשה לזייף ול"ח לאחלופי) ואין בהוט צוקר חשש תערובות כלל וכן פסקו רוב פוסקי' הראשוני' (ועיין במג"א שם סק"ט ובא"ר ס"ק י"ב בשם הגאון מלבושי י"ט) זולת קפידא אחת מצאה מקום האומנים בשעה שעוסקין במלאכתן טובליך פתיהן בבשולו בעודנו רותח וכן בעיני ראיתי ויש לחוש שנשארו פרורין וחוזר וניעור בפסח דבר זה אמרתי כי הוינא טלי' ואשתכח לסבי כוותי כי ה' אנה לידי חבור נפלא מאיש האלדים קדוש ס' ברכי יוסף וכ' וז"ל בויניציאה ובמצרים העידו שאין בצוקר תערובות קמח כלל אך נודע כי האומני' טובלין פתם ביערת דבש והוא רותח כו' ומיני בלילות שעושין מצוקר אסור אפי' להשהותן כו' עיי"ש ולכך נוהגין פת פראג כל יראי ה' שמשימין אותו במקום מיוחד ואין סוחרין ואין מוכרין אף לאינו יהודי כל ימי החג.