תשובה מאהבה חלק א · חלק קכ״ו סימן ב׳

שמחתי ויעלוז לבי כאשר זכיתי למחזי זיו אפי' רברבי דמר בק"ק טיפליץ וזכיתי לריחו כיין הטוב וזכיתי לשיחתו ומדברו נאוה ולשמוע תורה מפיו והנה אז הקשה כת"ר על מ"ש התוס' בבכורות י"ד ב' ד"ה טוב ברע דגבי אחותו אצטריך קרא לכ"ע משום דפשטי' דקרא משמע שבא למעט דלפי דבריהם ק' היכא ילפי' בכמה סוגי' דמסכת יבמות ומכות מיתורה דאחותך היא דאין עונשין מן הדין דלמא שאני הכא דקרא משמע שבא למעט ואמרתי אגלה אוזן חכמתו ואדון לפניו מה שנראה לענ"ד הקלושה לתרץ זה ואומר דמהא גופי' דאמרי' דמשמע קרא למעט מוכח דאין עונשין מ"ה גם בעלמא הכי דלא משמע קרא למעט ואקדים מ"ש מוהרי"ן לב בתשוב' ספר רביעית סימן י"ז שאחר שהביא שם דברי הרשב"א בתשובה דקיי"ל כר' יונתן לגבי ר' יאשי' בסנהדרין דמשמע כ"א בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו הביא שם בשם רש"י שכתב בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן וז"ל אע"ג דוי"ו מוסיף על ענין ראשון משמע נמי א' מהם עד שיפרוט הכתוב יחדיו כמו בכלאים (ואעפ"י שאני לא מצאתי לשון זה ברש"י באלו המקומות בסנהדרין וב"מ וחולין נאמן עלינו הרב ז"ל שמצא כן בלשון רש"י במקום אחר) והקשה על זה מאחר דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ק' באמת למה אצטריך למכתב יחדיו ותירץ ע"ז דס"ל לרש"י דהכא דלא כתיב או ולא כתיב יחדיו מצינו לפרושי דהכתוב בא להזהיר גם על א' מהם ואשמעינן בוי"ו מוסיף לענוש גם על שניהם ביחד דאי לאו דקרא משמיענו זה אין עונשין מן הדין עכ"ד בשינוי לשון לתוספת ביאור! והנה הא דכתב התוספת כאן בבכורות דקרא משמע שבא למעט דכתיב בת אביו או בת אמו צריך ביאור מאין יצא להם לומר דמשמע שבא למעט דלפי פשטי' דקרא צריך למכתב הכי להורות דחייב על בת אביו לחוד או בת אמו לחוד לכן נ"ל דתוספת ר"ל מלת או משמע למעט דהכי מצינו בבכורות י"ב ונדה מ"א ובכמה דוכתי' דדרשי' או למעט וה"ה הכא הוי מצי למכתב בת אביו ובת אמו ואין לומר דבעי' או לחלק דאחדא מנייהו חייב כדקשי' לי' לרש"י בב"ק ס"ז בן דהא קיי"ל כר' יונתן דמשמע א' מהם ע"כ דאו למעט הוא דאתא והנה עדיין ק' ע"ז קושי' מוהר"י ז' לב שזכרנו דאי לא כ' רחמנא או הא וי"ו מוסיף על ענין ראשון וצ"ל כדמתרץ לה הרי"ן לב דהוי"ו מוסיף יש מקום לפרש דחייב נמי על בת אביו שהיא בת אמו דלא תימא אין עונשין מן הדין והשתא מוכח ממ"נ דאין עונשין מן הדין דאף אם תרצה לומר דיתורא דאחותך היא לא בא ללמד דאין עונשין מן הדין אלא דלגופי' אצטריך משום דפשטי' דקרא בת אביך או בת אמך משמע שבא למעט והיינו מדכתב רחמנא או נשמע ג"כ דע"כ אין עונשין מן הדין אף במקום דלא משמע קרא למעט דאלת"ה לא מייתרא מלת או דבעי' לי' לחלק וא"כ ליכא משמעות בקרא למעט ודוק! אבל הרמב"ם נ"ל שבחר לעצמו דרך אחרת לתרץ קושי' התוס' הזאת דהנה הרמב"ם בפ"ב מהא"ב ה"ו כ' הבא על האשה דרך זנות והוליד ממנה בת ואעפ"י שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואסורה מד"ת ולא מד"ס ע"כ וזה כאביי בסנהדרין ע"ו דיליף בתו מאנוסתו מק"ו מבת הבת ולא חייש להא דאין מזהירן מן הדין משום דס"ל גלוי מלתא בעלמא הוא דהוא רבא יליף לה שם וביבמות ג' מג"ש דהנה הנה וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' מ"א ה"ב לענין איסור אכילת בב"ח דילפי' לה מק"ו שאפי' בשולו אסור ואצ"ל אכילתו ומסיים שם הרמב"ם כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת והיינו כאביי ותמהו המפרשים דמאחר דבכל מקום הלכה כרבא לגבי אביי הי' לו להרמב"ם למנקט ג"ש דרבא ולא ק"ו דאביי ועוד שגם אביי עצמו נראה שחזר בו ויליף לה מג"ש דרבא דבכריתות ה' אמר אביי אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו כו' ומייתי ג"ש דרבא ולא עוד שהרמב"ם עצמו בשרשיו במנין המצות הביא האי דכריתות אל תהא ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו בשרפה ילפי' לה מג"ש.