תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ג סימן ב׳

הן מאד שמחתי בראותי כי יקרתי בעיני רו"מ אשר שם עין עיונו על מקצת ספקותי ועוד לא נשאר לי פנאי לפנות אל ערבות דבריו ולהשתעשע בם רק במה שהפליא מעלתו על הרשב"א והטור והש"ע סי' ק"ב שכתבו ביצה של ס"ט שנתערבה באחרות אינן בדין דשיל"מ כו' מכח הירושלמי הנה באמת לפי ההשקפה הראשונה היא אחת מהתמיהות הגדולות אמנם לענ"ד הקלושה תחלה צריכים לשום עין עיוננו על דברי הירושלמי אשר המה בעצמם דברים בלתי מובנים הן לסברת רש"י דהטעם של דשיל"מ הוא משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר מה לי אם עוקר הנדר מכאן ולהבא ומה לי אם עוקר הנדר מעיקרו ולא הי' כאן איסור מעולם מ"מ שייך לומר עד שתאכלנו בהיתר האם בשביל זאת שלא הי' כאן איסור מעולם לא נאמר שטוב שיאכלנו בהיתר והן לדברי הר"ן בנדרים דסובר הטעם של דשיל"מ משום שאז נקרא היתר בהיתר וה"ל מין במינו ולא בטל אף לרבנן דר"י כמבואר שם א"כ אדרבה אם יוכל לעקור הנדר מעיקרו יותר ויותר מן הראוי לקרות היתר בהיתר ויהי מב"מ ולא בטל אבל לענ"ד גם לסברת רש"י גם לסברת הר"ן הדברים עולים יפים דלפי' רש"י הטעם עד שתאכלנו באיסור כו' י"ל עפ"י מה שאסר ר"א הקפר דנזיר חוטא הוא שציער א"ע מן היין והנה הגם דרבנן חולקי' בדבר היינו שסוברים דמצוה קא עביד שקיים שבועתו ונדרו אבל עכ"פ מודים רבנן שאם עוקר הנדר מעיקרו נמצא למפרע אין כאן שבועה והוא ציער א"ע חנם ודאי נקרא חוטא וגם לר"א הקפר שכל נזיר נקרא חוטא מ"מ מודה הוא שיותר נקרא חוטא בעוקר הנדר דלא עשה המצוה כלל והשתא זהו פלפולו של ירושלמי שהי' סובר בעוקר הנדר מעיקרו נמצא למפרע הוא חובא לא שייך לומר שהוא דשיל"מ ועד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הלא בהתרה זאת הוא חוטא למפרע אבל אי מכאן ולהבא הוא עוקר א"כ לא הי' חוטא למפרע שפיר שייך לומר עד שתאכלנו אך התרצן סובר אעפ"י שהוא עוקר למפרע מ"מ כ"ז שלא עקר והוא קיים שבועתו לאו חובא מקרי למפרע וכן נאמר לסברת הר"ן הגם שהוא סובר כיון שיש בידו להתיר מקרי היתר בהיתר היינו שאם יוכל לעשותו היתר בלי שום חטא אבל הכא שאם עוקר למפרע נמצא חוטא למפרע ומקרי אין בידו ולא הוי היתר בהיתר והתרצן סובר אעפ"כ שעוקר הנדר למפרע אפ"ה לא מקרי חוטא למפרע כנ"ל ושפיר מקרי היתר בהיתר לפ"ז כ"ז בשבועה אבל בספק טרפה ודאי אין לחלק בין אם יש מתירין מכאן ולהבא ובין לא יהי' אסור מעולם מ"מ שייך סברת רש"י והר"ן ודוק.