רק לשיטת רש"י שפיר י"ל דכונת חכמים דצריך להיות בלאו והן היינו חייב קרבן בלאו ובהן והכ' לא משכחת קרבן דהא ע"כ איירי שאוכל האיסר ואח"כ התנאי והנה לשיטת רש"י חל האיסר בשעת אכילה ראשונה בין שאוכל האיסר תחילה בין שאוכל התנאי תחילה וא"כ ה"כ בשעת אכילת האיסר דהיינו המצה ע"כ שיודע מן השבועה דאי שגג בשעת אכילה א"כ לא הוי אדם בשבועה וע"כ שאכל במזיר ושוב ליכא קרבן אף שאוכל התנאי בשוגג דעל האיסר מביא הקרבן ועיי' בש"ס דף כ"ח אבל לשיטת ר"ת השבועה בשעת התנאי ואז צריך להיות אדם בשבועה ושפיר משכחת שאכל המצה בשוגג א"כ התמי' במק"ע ויש כאן מקום לפלפל בטעה בדבר מצה וגם יש ליעוד ספיקות ופלפולים בענין זה אך אין העת מסכים עמדי להאריך ואני אחכה מענה מפיו הקדוש הכ"ד חתנו ותלמידו משתחוה ארצה איצק שפיץ.
תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״א סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.