תשובה מאהבה חלק א · חלק א׳ סימן ס״ה

ס' כ"ז כתבתי דעתי לענין הפיוטים אשר חברו ויסדו הראשונים מני קד' חכמי חידות בלולים במדרשות ואגדות לשונם תדבר שירי ידידות בלשון תורה ובלשון חכמים ברוך שבחר בהם ובמשנתם אבל לערך ק"ן שנים שחברו לקוט תפלות ותחנות לקוטי בתר לקוטי והלכו בו נמושות ואין בהן מחשבת חכמה ודעת מביני' בלי תואר ובלי הדר ולשון עברי אשר בידיה' לשון עלגים כנשים זקנות בלעגי שפה ובלשון אחרת ושפת אמת נעדרת חשד תאר' משחור ושחרחורת והמחברים האלה הכו בסנורים אנשים עורים המון עם לא בינות בהזכרת שמות המלאכים והממונים וספירות בלי מה ומלאכי השרת אינם נזקקים ללשונם המשובשת כמו יה"ר שנדפסו בין התקיעות והתחנות אשר לתוקעים ומתפללים והעם הולכים בחשך ומתפללין אל המדות ולמלאכים אשר לילה' לבדו ראוי להתפלל אף לא ע"י אמצע התפלה במקו' קרבן. וכתיב זובח לאלדי' יחרם בלתי לה' ואמרו בספרי מי כה' אלדינו בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו ואמרו ז"ל המנותא דידן דאפי' בפרוונקא לא נקבלי' ואמרו בירושלמי ברכות בשר ודם אם באת לו צרה קורא לבן ביתו של פלטרין ואומר לו פלוני על פתח בחוץ אבל הקב"ה אינו כן אם באה צרה לאדם לא למיכאל ולא לגבריאל צוח אלא צוח לה' והוא עונה הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וז"ל הרמב"ם (בעיקר החמישי מי"ג עקרים פיו"ד ממס' סנהדרין) שהוא ית' הוא הראוי לעבדו כו' ולא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים כו' לפי שכלם המוטבעים על פעלתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו הש"י וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבה אליו אלא אליו בלבד יכונו המחשבות ויניחו כלם מה שזולתו כו' עייש"ה ועיין בס' ראש אמנה לאברבנאל ובס' עקרים מאמר שלישי פרק שמונה ולא נעלם מני דברי הב"י בטור א"ח סי' ק"א שכתב וז"ל והטעם שצורכי הצבור נשאלין בכל לשון משא"כ בצורכי היחיד מפני שהצבור א"צ מליץ לפני הקב"ה אבל היחיד צריך אליו כענין שנאמר אם יש מלאך מליץ כו' עכ"ל ויותר מפורש להדי' מצאתי ברש"י במס' סוטה דף ל"ג ע"א ד"ה יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת צבור לא צריפו להו דכתיו הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים עכ"ל ושל עשרה רבים נקראי' וכל בי עשרה שכינה שרי' וא"צ מלאך מליץ וכמ"ש רש"י במס' שבת דף י"ב ע"ב ד"ה דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקק לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפני מן הפרגוד עכ"ל ואין כ"מ ולא עוד אלא שבתפלו' ותחנו' אשר התחדשו חדשים מקרוב מכמה דורות משנת תכ"ו ל' התערבו בכמה מקומות שמות התרפים והבעלים מכלב רע שבתי צבי המשומד התוגר שחוקא טמיא עפ"י קבלתו המטונפה המלאה קיא צואה וצואה רותחת יוצקת לתוך פיו של אותו הרשע ותלמידיו ותלמידי תלמידיו אתה אלדים הוריד' לבאר שחת ולא יחצו ימהם ותערובותיהן אוסרות במשהו ותערובות תערובותיהן דרך כלל יאות לבטל כל התחנו' ובקשות אלו וכיוצא בהן שנתחדשו מלקוטי האחרונים, ומעיד אני עלי שמים וארץ שראיתי אחד הי' רצה לברך על אתרוג המהודר של רבינו הגאון האמתי נ"ע (כי הי' תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג המהודר בכל מיני הידור וכסף וזהב לא הי' נחשב בעיניו מאומ' אף שהאתרוג הי' בתכלית היוקר) וכאשר ראה שאותו פלוני אמר יה"ר קודם נטילת לולב (הנדפס במחזורים ובלקוטי צבי) כעס ורגז ואמר בקצף גדול האומר יה"ר אינו מניחו לברך על אתרוג שלו ולא הניחו לברך ועיין מ"ש רבינו בספרו נ"ב חלק א"ח סי' ל"ה דף כ' ע"ג ובחלק י"ד סי' צ"ג והרבה יש לי לדבר בענינים האלה וכאלה ומרוב טרדותי לא אוכל להאריך ועוד חזון למועד אשיב אליך אי"ה בלי נדר.