תשובה מאהבה חלק א · חלק א׳ סימן ד׳

אתה תלמידי האהוב וחביב עלי דע לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך את המלגלג אני כועס כי מי שיש לו עינים לראות ואזנים לשמוע עיניו תראינה ובלבבו יבין שכל דברי הקליר מלאים זיו החכמה ומפיקים נוגה התבונה וברוח פיו אגדות ומדרשות סתומות ומפורשות את הכל יפה עשה בעתו עת לדבר ועת לחשות ומה שכל דבריו מלאים אגדות וחוד חידות הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו ערבים עליו דברי דודים רבותינו בעלי האגדה והתעטף באורם הגדול כשלמה ועשה מליצות משובצות זהב סביב והבהיק מזיום והדרם שיהיו כלם כדאים להשתמש באור הגדול וכבר כתב רבינו הטור בא"ח סימן ס"ח שנוהגין בכל המקומות לומר קרוב"ץ (אלא שהב"י שם כ' זה הי' בזמנו אבל בזה"ז אין נוהגין כן) וגם הראשונים אשר תקנו היו גדולי עולם כמו רבי אלעזר הקליר וחביריו עכ"ל ומה שדברי הקליר ז"ל מלאים דרשות ואגדות הן הן תהלותיו כי הנה שיר היחוד אשר המה שירי תפארת היקרי' ומסולאים בפז ופניני המליצות ערערו בם גדולי חקרי לבב כמבואר בלבוש ע"ש מהרש"ל ועיין בשו"ת הרמ"א וי"א בעבור שהשירים האלה מיוסדים עפ"י מקרא בלתי דרשות וקבלות חז"ל זולת שיר הכבוד אנעים זמירות יען כבר עמד על ימין צדקו של המחבר הנ"ל הגאון מו"ה יעב"ץ ז"ל בעמודי שמים ומראה מקומות רבות שדבריו הוטבעו על אדני אמת מרבותינו בעלי האגדה ומבאר שהמחבר הזה הוא רבינו שמואל החסיד שים עיניך עליו.