שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ח סימן ג׳

ודרך אגב אזכיר מה שחדשתי ביום ה' שמיני י"ג ניסן תרכ"ו במה שנשאלתי מכבוד הרב המופלג מוה' שלמה מעהר מ"ץ דק' זאבלטוב נ"י בהא דאמרו בפסחים קי"ד דשמע מינה מרב הונא לית מאן דחש לדריב"נ אמר דאורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ופירש"י ורשב"ם מדמכשר אורז לבשל ולא חייש לדלמא תחמיץ ולכאורה קשה מה (וכן) מוכח דלמא כריב"נ ורק דמיירי לאחר שאפו אותו דלריב"נ אדם יוצא בה ידי חובתו וע"כ בשאפו אותו ושמרוהו מחימוץ כמשפט חמשת המינים ואם כן לאחר כך שכבר נאפה מותר לבשלו ולעשות ממנו תבשיל וכמו שאנו עושים במצה מחמשת המינים מבשלים אותו ועושין ממנו תבשיל כמו כן מאורז ומה (וכן) מוכח דלא כריב"נ אמנם נראה דהרי רב הונא מפרש דברי ר' יוסי שאמר דמצוה להביא שני תבשילין היינו סילקא וארוזא ואי ס"ד דלאחר אפי' הרי ר' יוסי ס"ל בפסחים דף מ"א דאינו יוצא ברקיק המבושל אף שלא נמוח ואפילו נאפה כבר יצא מתורת לחם ואם כן לריב"נ דאמר דיוצאין בו י"ח בפסח אדרבא לא שרי לבשלו דאולי נטעה ויוצא בזה י"ח מצה וזה אסור לריב"נ וע"כ דלית דחש לדריב"נ ואם כן אין שום חשש וז"ב ודוק. ובזה מיושבין היטב דברי הראב"ד דהוא ס"ל דמיני קטניות בכלל וגם אורז הוה על כל פנים נוקשה ותמה בחק יעקב סי' תכ"ג דהוא נגד הש"ס דרב הונא מפרש סילקא וארוזא והרי דמותר לגמרי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר די"ל דסלקא וארוזא לקח לאחר שאפו אותו מקודם פשיטא דמותר לבשלו אחר כך ואין שום חשש כיון דלא קי"ל כריב"נ בודאי מותר ולפע"ד מה דהקפיד רב הונא הוא ע"ד שאמרו דת"ח צריך להראות חידוש בברכותיו ולכך רב הונא רצה לקחת אורז להראות דלית מאן דחש להך דריב"נ וכמ"ש ודו"ק. והנה בהא דאמרו בדף ל"ה ריב"נ אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ והוא תמוה דאם לא שמרו מחימוץ מה עדיף מחמשת מיני חיטין ואם שמרו מחימוץ למה יהי' אסור ולכאורה יש לומר כמו דקי"ל במ"פ עם מים דממהר להחמיץ ה"ה באורז דקדים ומחמיץ הוה כמו מ"פ עם מים דצריך לאפות מיד וא"א להמתין כלל ולכך אוסר ריב"נ. אמנם זה אם נימא דקדים ומחמיץ אבל אם נימא דקרוב להחמיץ ולא הוה חמץ גמור יקשה מה אולמא האי מחמשת המינים וצ"ל דאוסר באורז ודוחן שמא יקילו בזה כיון דלא הוה חמץ גמור לכך אוסר לבשל אורז ודוחן. והנה לכאורה קשה על הראב"ד דסובר דאף לדידן דלא קי"ל כריב"נ מ"מ נוקשה הוה אם כן יקשה בהך דאבעיא שם אי קדים ומחמיץ או קרוב להחמיץ דע"כ קדים ומחמיץ דאי לריב"נ רק קרוב להחמיץ אם כן מה חידש ריב"נ הא גם לרבנן נוקשה מיהת הוה וע"כ דקדים ומחמיץ דלרבנן לא הוה חמץ גמור רק נוקשה והיא לכאורה קושיא גדולה על הראב"ד. אמנם נראה דע"כ לא כתב הראב"ד רק לפי המסקנא דריב"נ מחייב כרת בזה חידש הראב"ד דלרבנן על כל פנים נוקשה הוה אבל אם נימא דקרוב להחמיץ באמת לרבנן דריב"נ מותר לגמרי. ובזה ניחא מה שהקשו כלם למה נ"מ בהך אבעיא הא אנן לא קי"ל כריב"נ ולפמ"ש י"ל דזה הנ"מ דאם נימא דקרוב להחמיץ לרבנן שרי ולריב"נ הוה נוקשה גרידא ואם קדים ומחמיץ לרבנן יכול להיות נוקשה. שוב הוגד לי דבספר מחוקק יהודא הרגיש בזה ואינו תחת ידי ודוק היטב: