שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ד סימן ב׳

הנה זה דרכי שאני לומד הלכות לענין הסדרא דפרשה וכאשר למדתי הלכות נזירות לרמב"ם פ' נשא שנת תו"ר עש"ק הגעתי להלכה י"ז פ"א ראיתי במלמ"ל שנסתפק באומר הריני נזיר לכשיהי' לי בן או בת וילדה טומטום מאי אי נימא דממ"נפ או בן או בת הוה או דלמא כיון דאמר לכשיהי' לי בן או בת בן או בת ודאין ולא לטומטום נתכוין וכמ"ש התוס' בנזיר דף י"ג והניח בספק. והנה בראותי זאת תמהתי על התייר הגדול איך לא הזכיר דהדבר תלוי במחלוקת דר"ח ורבא בבכורות דף מ"א אי טומטום ספיקא הוא או דלמא ברי' בפ"ע הוא ואם נימא דברי' בפ"ע היא אם כן אין כאן מקום לפן הראשון דהוה ממ"נפ בן אן בת דז"א דלמא ברי' בפ"ע ואינו לא בן ולא בת ולבאר הדברים האיך קי"ל כבר האריך הלח"מ פ"ז מאישות הי"א שם במהד"ק ובתרא לבאר פסקי הרמב"ם בזה איך נאחזו בסבך הסתירות בענין הלז ואחרי כל אריכות הדברים עוד נשארו דברים הרבה בסבך המבוכה. אך על הפן השני שנסתפק להיפך דלמא כיון דאמר לכשיהי' לי בן או בת בן או בת ודאין קאמר אני תמה דלא זכר שר דברי הש"ס בב"ב דף ק"מ ע"ב האומר אם ילדה אשתי זכר וכו' אם זכר מנה אם נקבה מאתים וכו' ילדה טומטום אינו נוטל והש"ס פריך דוחין אותו ושקל כבת הא קתני ילדה טומטום אינו נוטל ומאי קושיא הוא באמת לענין ירושה הוא עכ"פ בכלל בן או בת רק שדוחין אותו הבנים לגבי בנות וכן להיפך הבנות לגבי בנים אבל לענין אמירת לכשתלד אשתי זכר ונקבה אין טומטום בכלל דסבר בן ובת ודאין ולא ספק ולכאורה רציתי לומר דבאמת כן הוא אוקימתא דרבא במה דמוקי כרשב"ג וטעמא של ר"ש הוא באמת דלכך אין קדושה חלה עלי' משום דהוא רצה להקדיש זכר ונקבה ודאין ולא טומטום שהא ספק אבל הרשב"ם שם פירש דרשב"ג ס"ל דטומטום ברי' בפ"ע הוא. ובאמת מדברי התוס' שם דף קמ"ג ע"א ד"ה אלא ובתמורה דף כ"ז ע"ב ד"ה קסבר נראה דבאמת פירשו כן דטעמי' דרבא דס"ל לרשב"ג דלא הי' דעתו אלא על נקבה או זכר ודאין ואביי סבירא לי' דאף רבנן דפליגי ארשב"ג היינו לענין הקרבה דמ"מ כשר להקרבה אבל שם דדעתו של אדם קרובה אצל בנו הוא דוקא בבנו ודאי אבל לא בטומטום ואנדרוגינוס. ואני כתבתי בחידושי די"ל דבאמת הרשב"א הקשה דהא הוה אסמכתא ואמאי נוטל מנה והובא בב"י חו"מ סי' ר"ז ובנמוק"י פ' מי שמת דכל דבר שאדם רוצה ל"ש אסמכתא בזה וזה רוצה שתלד אשתו ויתן מנה או מאתים ע"ש. ובזה פירשתי בחידושי הא דכתבו התוס' בנזיר על הא דאמר הריני נזיר לכשיהי' לי בן פירוש הודאה ושבח להקב"ה שחנני בבן ולא נודע כוונתם ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה אסמכתא ולא נתנה נזירות אלא להפלאה ואסמכתא ל"מ ועיין בסנהדרין דף כ"ד ואף דהמשנה לא אתיא כר"י דהפלאה אבל עכ"פ בענין אסמכתא לא פליגי ועיין תוס' בנזיר דף י"ג שם ולכך כתבו דזה שבח לד' ורוצה בזה ובזה ל"ש אסמכתא ולפ"ז עכ"פ כל דאינו רוצה בזה ואין דעתו רק על בן ודאי ובת ודאית ולא בטומטום שוב אפשר דמקרי אסמכתא ולכך אינו נוטל כלום לאביי אף לרבנן דרשב"ג משא"כ בהקדש דבהקדש ל"ש אסמכתא וכמבואר סי' רנ"ח ביו"ד ובאו"ח סי' תקס"ב ובחידושי לטוש"ע יו"ד שם הארכתי בזה ד' יחנני לגמרו. ובזה אמרתי לפרש הא דאמרו בנזיר דאם אמר לכשיהי' לי ולד מהו דתימא וולד דמחשב ביני אנשי בעינן קמ"ל והוא תמוה דמנ"ל סברא זו ולפמ"ש א"ש דכיון דכל הטעם דלא הוה אסמכתא משום דשמח בזה והסכים בלבו בבירור שיהיה נזיר ל"ש אסמכתא ואם כן כל שיש לומר שכוון לולד דמחשב ביני אינשי ואם כן שוב הוה אסמכתא קמ"ל דכל שאמר ולד רצה בולד שיהי' איך שיהי' וז"ב. ואגב אומר דצ"ע בהא דאמר דולד דמחשב ביני אנשי הוא וכתבו התוס' דאף בת אינו נחשב כ"כ כבן וצ"ע דהא המשנה אתי כר' יהודא כדמוקי לה כר"י דכרי ואם כן הא לר"י בת עדיף מבן כמבואר בב"ב דף קמ"ב שם ויש לישב עכ"פ דברי אביי נכונים וצ"ל לרבא דס"ל לרבנן דרשב"ג ס"ל דאף על טומטום חל דעתו ולא הוה אסמכתא ובאמת זה רחוק קצת ולכך פירש רשב"ם דרשב"ג ס"ל דברי' בפ"ע היא ובאמת רבא לשטתו דס"ל בבכורות דף מ"ח דגם בטומטום המחלוקת וי"ל דברי' בפ"ע היא. ובזה נלפע"ד דבר נחמד לישב דברי הרי"ף והרמב"ם וכל הפוסקים שפסקו דילדה טומטום נוטל כפחות שבשניהם והקשה הלח"מ בפ"ה מזכי' ומתנה ה"ו דבש"ס אוקמא רבא כרשב"ג והרי הרמב"ם פ"טו ממעה"ק פסק כרשב"ג דאין חל הקדושה והאריך מאד בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת כבר כתבתי דדברי אביי מסתברים דאף לרבנן דרשב"ג בהא מודים דאין דעתו על בן ובת כ"א ודאין ועכצ"ל דרבא ס"ל דבאמת דאף שאמר לכשיהי' לי בן דעתו גם על הספק. ואם כן כל שהוא ממנ"פ או בן או בת הי' דעתו ע"ז רק דשאני טומטום דס"ל לרשב"ג דברי' בפ"ע עצמו (ובאמת צ"ע דאם כן הו"ל למתני אנדרוגינוס דהוא ודאי ברי' בפ"ע הוא וזו קשה גם על רשב"ם דפרש בהדיא כן טעמו של רשב"ג) ולפ"ז הא הרי"ף והרמב"ם כתבו בהדיא דמיירי בשכ"מ ועיין בה' המגיד שם שנדחק דגם בברי משכחת לה ובאופן דקני להו במקרקעי ושוה מנה. אך נראה דהנה המהר"ם דיביטין כתב דבשכ"מ אף דבר שא"ק דל"מ בבריא לשטת כרמב"ם מטעם דלא גמר להקנות בשכ"מ קני ואף דבמלמ"ל פ"ח מזכי' הלכה ב' בסופו תמה ע"ז דמלתא בברי ליתא בשכ"מ כבר הארכתי בזה בתשובה לישב דבריו והכינותי קונטרס מיוחד בזה ולפ"ז ה"ה כל אסמכתות ל"ש בשכ"מ ולפ"ז כיון דהרמב"ם פסק דטומטום ספקא הוה כמ"ש הלח"מ בפ"ד מאשות באורך וא"כ לא נשאר רק משום אסמכתא דלא גמר להקנות רק לבן ודאי וא"כ בשכ"מ דל"ש אסמכתא שפיר קני ולפ"ז לענין נזירות דהו"ל אסמכתא ובודאי לא הי' דעתו על טומטום דבעי בודאי זרע המובלע בין אנשים כדאמרו בברכות דף ל"א שהתפללה חנה זרע אנשים הוה אסמכתא ובין לאביי בין לרבא לא הוה נזיר בזה ונפשיט ספקו של המלמ"ל ודו"ק. והנה המגיה במלמ"ל כ' עיין בספר בנימין זאב ושלחתי אחר הספר הזה ובהחפזי לא מצאתי דבר ולא חצי דבר בענין זה ולעת מצוא אכתוב עליו בל"נ ברצות ד'. שוב מצאתי בבנימין זאב סי' נ"ז שהזכיר דברי הש"ס דילן ואינו ת"י והנה לכאורה צ"ב בהא דאמרו בנזיר שם דהפילה אשתו מאן קתני לה ר"י דכרי הוא ולמה לא אתיא אליבא דכ"ע דהרי שם בב"ב אמרו ואלא למעוטי מאי למעוטי נפל א"כ מבואר דנפל ודאי לא הי' בדעתו ואינו ספק כללי ועיין בנמוק"י שם דביאר בהדיא דבנפל אינו מגיע לו כלום וה"ה כאן ואולי יש לומר דשם במבשר פשיטא דנפל לא מקרי בן שיבשר עליו אבל כאן הוה ספק ואם נימא דספק נזירות לחומרא ע"כ דגם זה בכלל בן מספק וכמו לר"ש דמחמיר באמת. ובזה אמרתי לישב דברי רבינו פרץ בטור אבהע"ז סי' קנ"ו שכתב דבילדה נפל הו"ל ספק וחולצת ולא מתיבמת והביא ראי' מהך דהפילה נפל ותמה הב"י דמאי מייתי מר"ש דהא לא קי"ל כר"ש ולפמ"ש י"ל דראיתו היא דאם נימא דלא הוה ספק כלל א"כ לא צ"ל כר"י דכרי הא ע"ז לא חל נזירתו ועכצ"ל דגם זה מקרי בן מספק ורק כיון דלא מחית נפשי' לספיקא א"כ שוב הו"ל אסמכתא אבל לענין יבום בן הוא ודו"ק. ויש להמתיק יותר דהרי גם לר"י מסתפקא להש"ס בילדה אח"כ אי קדוש למפרע כיון דאיכא הוכחה כמ"ש התוס' שם ד"ה והפילה וא"כ ה"ה בזה לענין יבום דעכ"פ ספק הוה ואגב אומר דתמוה לי מה דפרשו התוס' דהספק הוא דילדה באותו יום והא אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אף נפל לשטת ר"ת ביבמות דף י"ב ובנדה דף כ"ג ועיין בט"ז סי' שצ"ג שהביא בהדיא כן בשם מהר"ם מינץ שנסתפק אם הוה בן קיימא דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ועיין בב"ח וט"ז ביו"ד סי' שע"ד שהאריכו ג"כ בזה וצ"ע ששם לא הזכירו כלל דברי הש"ס דנזיר ודו"ק בכל זה. שוב ראיתי באורח מישור שרמז לדברי הב"ח והט"ז הנ"ל ולמהר"ם מינץ הנ"ל וכתב שמדברי התוס' ראי' להב"ח והט"ז ואני תמה דאיך לא הרגיש שתמיה מכאן הא דאין מתעברת וחוזרת ומתעברת וראיתי בגליון היו"ד שלי שציינתי לעיין בדברי הרב הגאון מהרי"ט אלגאזי בחידושיו להלכות בכורות לרמב"ן דף פ"ה ע"ג ועינתי שם ומצאתי שהאריך בחריפותו ובקיאותו הנפלא להקשות על המהר"ם מינץ הנ"ל מדברי הש"ס בנזיר הנ"ל והאריך שם וראיתי שם בדף פ"ו ע"א שהביא בשם מהרח"ש שהביא בשם מהרשד"ם להקשות דאמאי בהפילה לא הוה נזיר הא מה"ת אזלינן בתר רובא דרוב תנוקות בני קימא הוא וכתב לישב דשם מיירי בנולד מת דהאי ודאי לאו רובא הוא ע"ש שהאריך. ובזה יש מקום לישב דברי הרי"ף שהביא הטור באהע"ז סי' קנ"ו שכתב ראי' מהך דנזיר ובנפל הו"ל ספק וחולצת ולא מתיבמת ותמה הב"י דאמאי לא הביא מפ' החולץ והביא הך דנזיר ולפמ"ש א"ש דהר"פ מיירי בנפל מת ולזה אין ראי' מפ' החולץ דדלמא שם בנולד חי מיירי ולכך הביא מהך דנזיר אבל לפע"ד לולא דברי המהרח"ש הנ"ל הייתי אומר שאין קושיא מהך דנזיר דבאמת כבר נודע מ"ש השטמ"ק ב"מ גבי עשירי ודאי דכל רוב הוא ספק והתורה התירה אותו ספק וכל דבעי ודאי אף רוב ל"מ ולפ"ז כיון דמוקי הש"ס כר"י דכרי דלא מחית אינש נפשי' לספיקא י"ל דגם רוב לא יועיל דהרי מדרבנן לא אזלינן בתר רובא וגם מדאורייתא לענין כמה דברים מחמרינן ולא אזלינן בתר רוב א"כ שוב הוה כעין ספק ומספיקא לא מחית אינש נפשי' ולכך לא הוה נזיר. ובזה מיושב היטב דברי הר"פ שהביא מהך דנזיר לר"ש ותמה הב"י דהא אנן קי"ל כר"י ולפמ"ש א"ש דזהו ראיתו דלר"ש הוה נזיר וע"כ דרק לר"י לא הוה נזיר דל"מ נפשי' לספיקא וא"כ עכ"פ מידי רוב לא יצא ושפיר צריכה חליצה והוא ס"ל דגם לר"ש אי לאו דהוה רוב לא הוה נזיר ודו"ק. אברא דבהך דב"ב גבי המבשרני דאמר למעוטי נפל והא הוה רובא אך ז"א דשם לענין להוציא ממון פשיטא דל"מ רוב דאין הולכין בממון אחר רוב ומידי ספיקא לא נפיק. ובזה מיושב הא דהקשתי למעלה דלמה צריך לאוקמא כר"י דכרי הא על נפל לא כוון כמו בהמבשרני ולפמ"ש א"ש דשאני התם דהוה ממון ואין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ בנזיר דהו"ל איסורא ולכך הוצרך לומר דלא מחית נפשי' לספיקא ול"מ רוב ודו"ק.