שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ח סימן ו׳

ובזה יש ליישב קושית הגאון מוהרח"י בקונטרס שיקול הדעת על מה שהקשו התוס' משורף שטר דהוה מזיק ממש ולא הקשו ממוחל דע"י דיבורו הוה מזיק וכבר הארכתי בתשוב' בכמה אנפין ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת תפס שטרא לא מהני מחילה ורק שהוא אינו מוחל מה שנתחייב ע"י שטר רק השיעבוד הגוף ועי"ז ממילא נתבטל השעבוד נכסים וזה אינו מזיק ממש רק גורם. שוב נזכרתי שכ"כ התומים בסי' כ"ה ס"ק ד' אבל באמת עדיין יש לומר דסוף סוף הזיק להשטר וקלקל בזה שעבוד נכסים ולא גרע משטר שנמחל שעבודו דאינו גובה אף מבנ"ח דעכ"פ נמחל במקצת אבל לפמ"ש לא קלקל השטר דהרי הוא תפס שטרא וא"כ בכה"ג פשיטא דלא נקרא רק גורם וז"ב ודו"ק. ובלא"ה נראה לפענ"ד דע"כ לא כתב המרדכי דמחילה בתפש שטרא ל"מ רק לענין שיכול לחזור בו אם לא הי' קנין כ"ז שתפש שטרא אבל בלא תפש שטרא א"י לחזור אבל בלא חזר פשיט' דמועיל מחילה אף כשתפש שטרא והא דמקשה הבעל העיטור מהך דמוחל שט"ח היינו לפי מה דס"ד דאף שהמלוה אינו תופש השטר רק הלוקח אפ"ה מקרי תפש שטרא דעכ"פ לא החזיר ללוה שפיר פריך היאך מועיל מחילה הא הלוקח תופש השטר והוא ודאי חוזר וממילא ל"מ מחילת המלוה ומכ"ש כשגם המלוה חוזר כעת וע"ז אמר כיון דהוא לא תפש השטר היה מועיל המחילה מעיקרא אף שרוצה אח"כ לחזור המלוה דהוא כבר מחל ולא תפס השטר ולפ"ז מיושב כל קושי' דאם אינו רוצה לחזור פשיטא דמועיל מחילה אף שתפש השטר. ובזה יש ליישב קושית הגאון מוהרח"י הנ"ל די"ל דהתוס' לא ס"ל כחילוק הבעל העיטור משום דהוא לא תפס השטר ועיין ח"מ וב"ש סי' ק"ה דהקשו ג"כ קושית הבעל עיטור ולא נחתו לסברא זו. ולפ"ז באמת כיון דתפס השטר ובידו לחזור רק שאינו רוצה לחזור בזה עכ"פ לא מקרי מזיק ממש כיון דיכול עדן לחזור ואינו רק גורם לבד וז"ב מאד: