שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ה סימן כ״ב

ובזה מיושב היטב מה שהקשה בשו"ת בית אפרים סי' קמ"ו דל"ל לחוש שענ"ב ות"ל דלמא מאיס עליה בעלה ולכך אינה נאמנת ע"ש בחלק אהע"ז. ולפמ"ש א"ש דכל שאינה רוצית להנשא לאחר שוב יש לה מיגו דגרשתני דא"ל דא"כ לא תוכל להנשא דהא כל שמאיס עליה בעלה תוכל לישב בלי בעל וע"כ חידש דחשו לענ"ב וא"כ ל"ש המגו וכמ"ש. ובזה מיושב היטב מה שאמר רבא אפי' למשנה ראשונה דנאמנת ולכאורה למה ליה לרבא למימר למשנה ראשונה דלא קי"ל כן. ולפמ"ש אתי שפיר דלמשנה אחרונה דחשו לענ"ב בודאי י"ל דנאמנת בגרשתני משום סברת הרא"ש ואין לה מיגו דגרשתני משום דרוצית להנשא וענ"ב רק כיון דענ"ב וחיישינן לזה ממילא גם בגרשתני שייך החשש זה וכמ"ש רש"י בפירוש השני אלא אף למשנה ראשונה דל"ח לענ"ב אפ"ה בגרשתני חיישינן לענ"ב. ולפענד"נ עוד להוסיף דלפמ"ש הרא"ש דאם התחילה להעיז שלא בפניו שוב תעיז גם אח"כ ולפ"ז גם אם נימא דמתקפא לה מן בעלה ולא תרצה להנשא כלל ותוכל להעיז אף שנשאת אח"כ ג"כ ל"ש החזקה דהא י"ל דבשעה שהתחילה להעיז לא היתה רוצית להנשא ואז שפיר י"ל דהיתה יכולה להעיז ואח"כ אף שתרצה להנשא שוב יכולה להעיז ושוב מחמת החזקה שלא תרצה לאסור עצמה על בעלה לא מהמנא כיון דאזדא לה חזקה דאין אשה מעיזה דהא י"ל דאז היה בדעתה שלא תנשא ומעתה שפיר מקשה על רבא בכתובות שם דשם דאזלינן בשיטה זו דאף שהתחילה להעיז שלא בפניו מ"מ א"י להעיז אח"כ וכמ"ש הרשב"א שוב ליתנהו לדברי רבא ובזה א"ש דיוקא של הרשב"א דאם נימא דכל שהתחילה להעיז שוב תוכל להעיז אף בפניו שוב אין מקום לקושית הש"ס דהא יקשה קושית הרב הנ"ל דהרי רבא חולק ע"ז ודו"ק היטב כי חריף ועמוק הוא ת"ל ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ב חלק אהע"ז סי' צ"א: ובלא"ה נ"ל דהנה באמת צ"ב הא דאמר רבא זימנין דמעיזה ומשמע דאינו ענין ברור ואינו רוב רק זימנין שהוא כן וא"כ היאך דוחה החזקה בזה. אך נראה דהנה באמת חזקה דאין אשה מעיזה הוא נגד חזקת א"א רק חזקה דאתיא מכח סברא עדיף מחזקה הפוסקת כמ"ש התה"ד סי' ר"ז ולפ"ז כל שאינו ענין חזקה ברורה ופעמים שמעיזה שוב הו"ל נגד חזקה דא"א ולכך לא מועיל: