ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הרא"ש שכ' טעם חדש על מה דאשה נאמנת לומר גרשתני והא ר"ה מפרש טעמ' משום חזקה דאין אשה מעיזה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רבא פליג ואמר זמנין דמתקפ' לה מבעלה אך זה שייך כשאינה רוצית להנשא שייך לומר דיכולה להעיז ולא אלים כ"כ החזק' דאין אשה מעיזה דזימנין דמעיזה אבל אם רוצית להנשא שוב יש לה חזקה דאינה רוצית שתהי' באיסור כל ימיה ולכך הוסיף הרא"ש טעם זה והמעיין ברא"ש ימצא דזה עיקר כוונתו שכ' למעל' אף דרבא פליג הלכה כרה"מ מכח הני סוגיו' ועוד מכח החזק' דלא תרצה להיו' באיסור כל ימיה ולפ"ז לכך חידש הרא"ש טעם זה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ה סימן כ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.