ובזה עמדתי על כוונת רבינו בהלכות ברכות פ"א ה"ב כתב דמטעמת א"צ ברכה עד רביעית הרי שברביעית צריך ברכה ובהלכות תענית כתב דבכדי רביעית מותר משמע דרביעית בכלל ההיתר וכבר התעורר בזה הצל"ח ע"ש. ולפמ"ש א"ש דרבינו קשיא ליה דבברכה ראשונה דבהנאה תליא והרי ברביעית יש בו הנאה וכיון שרבינו ס"ל דאף בולע מותר לענין ברכה כמ"ש בכ"מ שם ולכך לא התיר רק עד רביעית אבל רביעית מקרי הנאה וצריך לברך ברכה ראשונה עכ"פ דבטועם ובולע לא ס"ל הסברא שכתבתי אבל בתענית דשם לא התיר רק טועם ופולט ולכך גם רביעית בכלל ההיתר דאכילה ושתיה קבל עליה ולא איכא עד יותר מרביעית ודו"ק. נחזור לענינינו דעכ"פ לענין נשבע אם מותר לטעום אינו מבורר עדיין דאפשר דאסור משום ח"ש דעכ"פ כ"ש איכא ורק בתענית אכילה ושתיה קביל עליה וכמ"ש בשם המלמ"ל דהיכא שמקבל על עצמו אין לאסור כ"ש דלא קיבל רק אכילה ורק דהיכא דיש איסור על האוכל בכזית:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״א סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.