שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ה סימן ח׳

ומדי דברי זכור אזכור מ"ש הרשב"א בח"א מתשובותיו סי' ח"י בשם הר"י בן פלט ז"ל שלכך אין מברכין על מתנות כהונה משום שמשלחן גבוה קא זכו ואין הישראל נותנה משלו אלא מה שזיכהו השי"ת לכהן ע"ש וראיתי בספר פאת השלחן שנדפס מחדש בעיר קדשינו בחצרות ירושלים סי' ג' שתמה בזה מהא דאמרו ביבמות פ"ז ר"פ אמר מלחם אביה תאכל לחם הקנוי לאביה פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכי הרי דמ"כ כמו תרומה וכדומה לא מקרי משלחן גבוה קזכי ובמחכ"ת חשד למאורות הגדולים לממשלת ים התלמוד שלא זכרו דברי הש"ס אלו אבל באמת אין ראיה דגם תרומה מהש"י וכל הראשיות צוה הקב"ה לתנו לו ונקרא טבל עד שירימו ממנה תרומה ומעשרות ורק דזה החילוק שבין מ"כ לחזה ושוק דבחזה ושוק גם לאחר שזכו בהם הכהנים הם לא מקרי בעלים ולא הוה נכסיו רק דזכו משלחן גבוה וכמו דהגבוה זכה בהקטרת האימורין כמו כן נחשב האכילת החזה ושוק לכהנים קדושת גבוה וז"ש רש"י כמו שנושאין משאת מאת פני אלקים שהם שירי שלחנו משא"כ בתרומה ומעשרות דלאחר שזכו הם נכסי כהן וע' חולין דף קל"א למה אמרו נכסי כהן. אבל עכ"פ לענין שיהי' מקרי של ישראל זה לא מקרי ואין הוא הנותן שהקב"ה זיכה אותם ואין הישראל זוכה בהתבואה להיות מותר בה שיצא מידי טבל עד שיתן התרומות ומעשרות ובמקצת הוה טבל גם במיתה ביד"ש ומקצת אינו רק באיסור אבל הכהנים מקבלים שלהם שהקב"ה זיכה להם ומ"ש משלחן גבוה קזכו הוא להורות שאין זה כמו צדקה שמקבל מאת הנותן וע' נדרים פ"ו גבי כהנים ולוים נהנים לי וגם בטה"נ קמפלגי אי מקרי ממון אבל גוף התרומה הוא של הכהנים וע' בתוס' קידושין נ"ב ד"ה המקדש וגם התוי"ט במ"ש בטעם דמקדש בתרומות ומעשרות מקודשת דלאו משלחן גבוה קזכו ג"כ כוון לזה דהוא נכסי כהן אבל מ"מ מאת ד' היתה זאת להם וז"פ וברור וע' פסחים ע"ב אי תרומה אקרי עבודה ע"ש ודו"ק: