והנה לכאורה רציתי לומר דלפמ"ש הראב"ד דבספק בתפיסה לא אמרי' דהעבד מוחזק בעצמו א"כ כאן שכשבאו העדים והזימו א"כ שוב נעשה ספק בתפיסה א"כ שוב לא מקרי מוחזק בעצמו ובפרט דכשהעדים הזימם לא מקרי מוחזק בעצמו ולא הוה כאשר עשה. אך לפ"ז יקשה בהא דאמרו אי דאחורי קא מאחרו כולה דמי עבד בעי לשלומי והא שם דהעדים שמזימים אמרו שכעת כבר הוא משוחרר ולפ"ז בין לעדים הראשונים ובין לאחרונים עכ"פ כעת משוחרר ושוב שייך לומר דמוחזק בעצמו והו"ל כאשר עשה אמנם העיקר נ"ל דכאן ל"ש שמוחזק בעצמו דהא העבד יודע בעצמו שהמעשה לא כן היה וכאשר העדים הוזמו והפכו הדברים וא"כ ל"ש שמוחזק בעצמו וכעין דאמרו בכריתות דף כ"ד דהוא אינו מפקיר השור דיודע ששקר הוא ע"ש גבי שור הנסקל וז"ב מאד:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ד סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.