נראה לפענ"ד בפשיטות דאם נימא דמיירי בלא בעל ולא ס"ל הטעם דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ מ"ט דרב דלענין כתובה לא אחיל והא לא בעל ולמה לא אחיל גבי כתובה וע"כ פירש דכתובה בעי למיתב ושייך לומר דאחיל כיון שלא התנה אבל שנחלק בין כתובה לגט למה ימחול לגבי גט ולא לגבי כתובה וע"כ פירש"י דכתובתה בעי למיתב. אמנם להבין שיטת התוס' נראה לפענ"ד דהנה הר"ן הקשה דב"כ וב"כ יהיה ב"ז דהא אסור לאדם שישהה עם אשתו בלא כתובה. אך נראה דרב ושמואל לשיטתייהו דנחלקו ביבמות נ"ז ורב ס"ל יש חופה לפסולות ושמואל ס"ל דאין חופה לפסולות ולפ"ז לרב שפיר בכנסה מחל לענין גט ולא לכתובה ומ"מ חופתו חופה.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ׳ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.