שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ח (ה׳)

והנה אחר זמן רב בלמדי עם תלמודי שנת תר"ט בגיטין דף ע"ג ע"ב דימים שבנתיים דבעלה יורשה ומטמא לה ושאל אחד מהתלמידים דמה קמ"ל דיורשה ומטמא לה הא לא חל הגט רק לכשימות הוא קודם אבל כל שמתה היא הרי היא כאשתו לכל הדברים. והשבתי דמזה ראיה להרשב"ם דכל דנתן עיניו לגרשה שוב אין הבעל יורשה ואף החולקים ה"א דכאן מודים כיון דנתן לה הגירושין וא"כ הו"א דאינו יורשה ולא מטמא לה דטומאה ואבילות דין אחד להם ועיין ברמב"ם פ"א מאבילות שלמד אבילות מטומאה וע"ז קמ"ל דכאן לא שייך זאת דע"כ לא אמרינן דכל שנתן עיניו לגרשה רק במגרשה מחמת שאינו רוצה בה וכדומה אבל כאן שמגרשה כדי שלא תפול ליבם א"כ כל שמתה מקודם אין כאן שום גירושין ויורשין ומטמא לה וז"ב לדעתי ודוק. והנה המ"א שם לאחר שדחה דברי הרמ"א והעלה דלא חיישינן לשמא יבא לאכול כתב ועיין ספי"א דמנחות ולכאורה זה סותר למ"ש למעלה דהרי החלות מתחלקות לערב ומשמע דחשו שמא יבא לאכול וכדאמרו בירושלמי שמביא אח"כ. אך נראה דכונת המ"א לפמ"ש למעלה דדוקא בעצמו ומכין הדבר הוא דחיישינן שמא יאכל ואם כן אם היה מחלק החלות כדי שיאכלם לערב הו"ל מתעסק בהן ושפיר חיישינן שמא יאכל וז"ש ועיין בפי"א דמנחות וע"ז הביא דברי המהרי"ל וירושלמי דחשו שמא יאכל והביאו מהך דחלות ובאמת לפמ"ש המ"א אין ראיה מהך דחלות ודוק היטב: