שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ב (ה׳)

ובזה הן נסתר מחמתו מה שאמר מעכ"ת דיש לדחות דשאני בפרעון דכל שזה נהנה וזה אינו חסר כופין על מדת סדום מה שאין כן בקידושין דלא יכול לכפותה שתוליכהו למישן ולהתקדש שם ולפמ"ש גם בפרעון כל דלא חשיב כסף אינו יכול לכופו דהוא צריך לפרוע לו במקום שהלוהו והוא יוליך המעות עמו דמה אכפת לי' אם אינו מקבל אחריות אבל עכ"פ לא נחשב לפרעון וע"כ דשוה כסף מקרי וה"ה לענין קידושין וזה ברור וגם הח"מ נסתפק אם מקודשת עכ"פ שם במקום ששוה פרוטה ובזה לא שייך דברי מעלתו ודוק היטב בכל מ"ש כי הם דברים חריפים ונחמדים ת"ל. והנה בהא דאמרו אלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי דלמא נתינת גט היא תדע דשלחו מתם כתבו על א"ה כשר ושאלני עלם משכיל דאין ראיה מכתבו על א"ה דהא באמת הקשו התוס' בקדושין דף נ"ו דאמאי המקדש בא"ה אינה מקודשת דהא חזי שלא כדרך הנאתו וכתבו דמיירי שאינו שו"פ או דאינה רוצית לאתקדש רק בכלה ולפ"ז בגט שפיר יש לומר דעכ"פ חזי שלא כדה"נ דכאן לא שייך לומר דאינה רוצית להתגרש דהא גט כשר אפילו בע"כ וא"ל דלא שוה שו"פ דזה אינו דעכ"פ חזי לאצטרופי שיהיה שו"פ שלא כדה"נ והוה כמו עלה של זית דאמרי' דחזי לאצטרופי ויפה שאל. ומצאתי לדו"ז הגאון בישועת יעקב סי' קכ"ד שנתקשה וכמו כן מצאתי ביד אפרים לש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל הנספח לספרו טיב גיטין שהקשה כן בסי' כ"ח. והנה תוך כ"ד השבתי להעלם הנ"ל דלפענ"ד כיון דאינו ראוי כד"ה כי שלא כדה"נ א"כ בין הכתיבה לנתינה אי אפשר להנות ממנו דהא כד"ה אינו ראוי להנות ממנו רק שלא כדה"כ ועכ"פ הוה כמו מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה דבשלמא כדה"נ אינו מחוסר שום דבר דכמו שהוא יכול להנות ממנו אבל כל שא"י להנות רק שלא כדה"נ א"כ הו"ל כמו מחוסר מעשה ולא מועיל ואף לשיטת הר"ן דכל דמחוסר דבר מבחוץ לא מקרי מחוסר בין כתיבה לנתינה כאן הוה מחוסר בגופו דגוף הדבר הוה מחוסר שאינו ראוי כמות שהוא וע"כ דלא בעינן הנאה רק נתינה גרידא והרי נתן לה כנלפענ"ד דבר חדש והיא הערה יקרה לפענ"ד. ובחידושי אמרתי בזה דהנה התוס' שם ע"ב כתבו ד"ה בכתובת קעקע דאף דאסור לכתחלה לכתוב דאסור להנות מא"ה ועיין במלמ"ל פ"ה מאישות בהרב המגיה שם מ"ש בזה אמנם הב"ח סימן קכ"ד כתב שמותר לכתחלה כיון דהוה לא קמכוין אף דאפשר ע"ש והח"מ תמה עליו ועיין ג"פ שהאריך ג"כ לדחות דברי הב"ח אמנם לפענ"ד אני בעניי לא באתי לידי מדה זו דאף אם נימא דנהנה בזה שא"צ לנייר אחר לכתוב הגט ונתרפא מצרעתו שצריך לגרש בו אשה אבל כיון דל"צ להיות שו"פ וסגי בנתינה גרידא א"כ לא משתרשי לי' הנאת שו"פ וכל שלא משתרשי לי' שו"פ לא מקרי נהנה בא"ה דפחות משו"פ לא מקרי נהנה וכעין זה כתב המהר"י קורקוס הובא בכ"מ פ"ב ממעילה הלכה ט"ו ואף אם נימא כמ"ש המלמ"ל שם דשייך מעילה בפחות משו"פ והארכתי בזה בתשובה גבי בגדי כהונה נתנו להנות מכל מקום פשיטא דכל דאינו מכוין להנות לא שייך אחשביה וח"ש אינו אסור רק מטעם אחשביה כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו וגם חזי לאצטרופי לא שייך בזה דהא לא יבא לידי צירוף ואצל מי יצטרף דהא הוא נותן לה וגם היא א"צ לצירוף דהא בנתינה גרידא סגי וע"כ שפיר דייק דל"צ ליתן לה מידי רק הגט לבד ומעתה שפיר דייק מכתבו על א"ה דא"ל דבאמת בעי שיתן לה דבר רק משום דחזי להנות שלא כדה"נ דא"כ שוב הוא נהנה כד"ה במה שנותן לה גט על א"ה דעומד לכתוב עליו ומשתרשי לי' מעות הנייר דזה מקרי כדרך הנאה ושוב אסור והו"ל הנאת פרוטה וע"כ דלא צריך שיהיה שו"פ רק נתינה גרידא ושפיר דייק ודוק היטב.