שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ז׳ (ה׳)

והנה הר"ן בפ"ק דר"ה כתב לחלק דמרכיב באילן הנטוע למאכל הוא דשייך ביטול אבל במרכיב באילן הנטוע לסייג דאינו בר ערלה לא שייך ביטול כלל. ובאמת שסברתו מתמיה דא"כ למה לא מחלק הש"ס כן בסוטה שם דפריך מ"ש ילדה בזקנה דבטיל ומ"ש ילדה בילדה ולא משני דילדה בזקנה הי' בת מאכל משא"כ ילדה בילדה הנטוע לסייג ומעלתו הביא שבספר בית אפרים האריך להקשות על הר"ן ואולי מקשה גם קושיא זו לפי שספרו אין אתי וקשה עלי החיפוש אחריו. ולפענ"ד יצא לו להר"ן דק"ל הא דמוקי בסוטה בילדה בילדה וכגון דנטע לסייג ולמה לא אוקמא בילדה בזקנה וכגון שנטע לסייג דהילדה חייבת ובמאירי על סוטה מצאתי כתב שני דיעות אם ילדה בזקנה שנטע לסייג אם חייב הילדה בערלה או לא ולפמ"ש פי' הר"ן דדוקא ילדה בילדה בנטע לסייג דבת מאכל לא הוה הוא דשייך לומר דלא בטל אבל בזקנה בודאי בטל דבשלמא בילדה כל עיקר דלא בטל הוא משום דהראשונה אינה בת מאכל ואינה בת ערלה כלל וכל דאי ממלך בת ערלה היא הלכך לא שייך ביטול דממ"נ לא בטל דאם נחשבה לאינה בת מאכל מחמת שנטעה לסייג לא שייך ביטול דאינו מב"מ עם השניה ואם נימא דמכל מקום ראוי שתהי' בת מינה לכשיחזור שוב לא שייך ביטול אבל ילדה בזקינה שפיר לא שייך ביטול דאינה בת מינה דלא נטעה לשם מאכל וא"ל דבת מינה לכשיחזור דז"א דהא אינה בת מינה דלא שייך לכשימלוך וז"ב בסברת הר"ן ועיין במהרש"א מ"ש כעין זה לענין אילן בירק דלאו בת מינה הוא ע"ש ודוק ובזה ממילא מיושב קושית מעלתו דהקשה מהמשנה דהבריכה שנה אחר שנה מונה משעה שנפסקה דא"כ למה נתבטלה בשלא נפסקו הבריכות זה אצל זה הא הבריכה הראשונה נתבטלה אצל הזקנה ואינה בת ערלה ולפמ"ש כל דבת מינה היא שנטוע למאכל שפיר בטלה.