שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן נ״ח (ה׳)

והנה באבני מילואים סי' כ"ח ס"ק נ"ג שם הרחיב הדיבור בזה אי קנין הגוף לשעה מקרי קנין הגוף והביא אח"כ דברי הר"ן בגיטין דף פ"ג בהא דאיבעיא להו אמר היום אי אשתי ולמחר את אשתי מהו ופשוט להו כיון דפסקה פסקה וע"ז כתב הר"ן בחידושיו בשם הרא"ה דמהא אשמעינן דהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות יום אחר שזכה חבירו לעולם כיון דפסקה פסקה וע"ז האריך הא"מ דמדברי הר"ן בסוגיא דבר פדא גבי הא דאמרו כיון שנקצצו שוב אין פודן כתב שם דוקא בהקדש אמר הכי משום דקדושה לא פקעה בכדי אבל בד"מ כיון דודאי זכי' דממונא פקעה בכדי וכדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון וממה ששייר ראשון מיהא אית לי' דפקעה זכותו של ראשון בכדי ה"נ כי אמר שדי נתונה לך עד שאעלה לירושלים מכי עלה לירושלים פקע זכותי' ע"ש הרי דבד"מ אמרינן כיון דפקעה פקעה ולפענ"ד נראה דהר"ן בנדרים לשיטתי' שם דס"ל דכל קנין שאינו רק לשעה לא מקרי רק ק"פ וק"פ ודאי פקעה בכדי אבל לשיטת רבינו אביגדור דס"ל דקנין הגוף לשעה מקרי קנין עולם א"כ כ"ז שלא חזר והקנהו נפקע זכותו של ראשון לגמרי וזהו הענין כיון דפסקה פסקה והיינו כל שנתנו להגוף והפירי לזמן הוה כנתנו לעולם והא דאמרו באחריך לפלוני דמה ששייר הוא לשני אף דנפקע זכותו של ראשון היינו משום דפירש בפירוש דאחריך לשני א"כ בהדיא נתן לשני בעת שחל לראשון הזכות באותו זמן חל גם להשני ול"ש לומר לא נפק בכדי דהא בעת דעיילי' לראשון באותו שעה עייל לי' לשני אבל באם לא אמר רק שדי נתונה לך יום אחד אמרינן דנפקע זכותו כיון דפסקה פסקה ואף דלא הקנהו לו רק לשעה אמרינן דקנין הגוף מצאה קן לה וכל דפסקה פסקה אבל באחריך לפלוני כל דבעת דעיילה לא מצאה קן לה רק עד יום מותו שוב מה דשייר נכנס להשני וז"ב. ויש להמתיק הסברא דאם נימא דקנין לזמן לא מקרי רק קנין פירות הוה כשייר בקנינו ולא מועיל ושאני אחריך דלא שייר כלום דהוא לא נתן רק כ"ז חיותו של פלוני בשעה שראוי לקנות קנהו וכשמת פקע הזכות דאין זכייה למת אבל בשייר לעצמו אף שחי המקבל מתנה מקרי שיור בקנין ולא מועיל וע"כ הקנהו לגמרי. ומ"ש הא"מ ראיה דקנין הגוף לשעה מקרי קנין עולמית מהא דאמרו גזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים משום תקנת מריש ושם אמרו דלאחר שבעה הדר בעיני' וא"כ לא היה לו להגזלן רק קה"ג לשעה ואפ"ה יוצא בו אף לר"א דס"ל גם בסוכה אינו יוצא בשאלה ע"ש. לפענ"ד אין ראיה משם מלבד דיש לומר לר"א באמת גם אחר שבעה א"צ להחזיר דבעינן לכם אף גם דשאני קנין הגוף לשעה שאחד מקנה לחבירו א"כ כיון שזה לא רצה להקנות לו רק לשעה איך יוכל הלה לקנות שיהיה הגוף שלו ואינו רק קנין פירות אבל בגזלן דהתורה הקנהו להגזלן כל משך ימי הגזילה ונתנה לו תקנת מריש שלא יצטרך להחזיר א"כ זה מקרי קנין הגוף אף שאינו רק לשעה דהא התורה הקנהו לו אף דחבירו הנגזל לא רצה להקנות לו א"כ מקרי קנין הגוף אף דהוא רק לשעה וז"ב כשמש. והנה בא"מ שם ובנתה"מ סי' רמ"א הקשו על הרא"ש דדעתו דמעמ"ל צריך לחזור ולהקנות ואיך אמרו שור זה נתון לך במעמ"ל אי לא אמר שתחזירהו לי הקדישו קדוש ומוחזר והא הקדישו ואיך יכול להחזיר והרי אינו שלו וכן הקשה הנתיבות שם על הנימוק"י דה"ה במכרו או נתנו דיכול להחזירו והא אינו שלו ולא קיים החזרה והיא קושיא גדולה. והנה לפענ"ד יש ליישב דהרי בגזל תרומה ונטמאת וכן חמץ ועבר עליו הפסח יכול לומר לו הרי שלך לפניך וה"ה כאן דיכול לומר לו הרי שלך לפניך ומקיים מצות החזרה וא"ל דשאני התם דעכ"פ אין לאחר חלק בו אבל כאן הא ההקדש ומכ"ש במכרו ששייך לאחר והיאך יכול לומר לו הש"ל והא האחר מעכב דז"א דאי האחר מעכב שוב יתבטל המתנה מכל וכל וא"כ לא חל ההקדש והמכירה כלל ולכך אמרינן דההקדש והמכירה חל והוא יחזיר לזה הדבר ויאמר לו הש"ל והוא א"י לקחתו כיון דחל ההקדש והמכירה וממילא הוא של האחר ומ"מ קיים מצות החזרה דהרי לא גרע מא"ה דאינו שלו ואפ"ה יכול לצאת מצות השבת הגזילה ומכ"ש כשנתנו לו במעמ"ל ולא בא לידו בתורת גזילה וזה דבר חדש ואף דבמכר יש לפקפק אבל לענין הקדש נראה לפענ"ד דבר ברור דהדין אמת. והנה בהא דאמרו בב"ק דף ע"ח פרט לשהקנה לשלשים יום ופירש"י דלא מכר ללוקח רק לשלשים יום דהוה כשכירות בעלמא והוא תימה לשיטת רבינו אביגדור דקנין הגוף לשעה הוה כקנין הגוף ולא קנין פירות א"כ כיון דהלוקח לזמן רשאי להרוס ולבנות בתוך זמנו כמ"ש הרמב"ם פכ"ב ממכירה ע"ש ואינו כקנין פירות וא"כ שוב הו"ל קנין הגוף ממש ולמה לא יהיה מקרי מכירה ועיין קצה"ח סי' שמ"ו סעיף ח"י ס"ק ה' וס"ק וא"ו דכל שלא הי' בדרך תנאי הוה כקנין עולם ומזה ראיה לשיטת הרר"א הנ"ל דקנין הגוף לשעה הוה קנין הגוף ממש וא"כ שוב למה לא יתחייב וצ"ע ומזה ראיה דקנין הגוף לשעה לא הוה רק קנין פירות. ובזה עמדתי על דברי רבינו במ"ש בפ"ב מגניבה הי"א גנב ומכר והקנה למוכר לאחר שלשים יום וה"ה הביא שלפנינו הגירסא והקנה לשלשים יום. ולפמ"ש אתי שפיר דהרמב"ם לשיטתו דבזה הוה קנין הגוף לשעה והוה קנין הגוף ממש ולזה פירש שהקנה לאחר שלשים וכעת לא קנה כלל ובכה"ג פטור.