והנה שאלני הרב החריף מוהר"ר ליפא ני' מק"ק ניזניב (וכעת נתמנה לאבד"ק קנהניטש) דמה פריך מדלעסי' קניא הא משכחת לה באומר בא ואכול עמי ואף דקי"ל דבא ואכול עמי חייב כמבואר סימן רמ"ו היינו משום דנהנה כמ"ש הקצה"ח באורך שם דכל שנהנה לא שייך לומר דהי' מתענה אבל כ"ז שלא נהנה לא נתחייב דהרי אומר בא ואכול עמי וא"כ בא כאחת ושפיר פטור והשבתי בפשיטות דכאן לא חייב בודאי דהא כל הטעם דמתחייב באומר בא ואכול עמי משום דדעתו היה בדמים וא"כ כאן דהוה קלב"מ שוב פטור דודאי דעתו לפטור אותו מתשלומין ודוק ובלא"ה נראה לי בפשיטות דכל שנתחייב בשביל שנהנה ולא יכול לומר שהי' מתענה כמ"ש הקצה"ח שוב נתחייב בעת שקנהו ונטלו בידו נתחייב לתת לו דמים עבורו דהרי נהנה בזה שיהיה לו מאכל לאכול וז"ב ודוק. והנה במ"ש למעלה דיש לומר מדלעסי' קניא השיב לי אחד מהתלמידים דאכתי קשה דעכ"פ המיתה והחיוב המותר שהוקר משעת הגזילה ואילך בא לו כאחת ואכתי משכחת לה דלאביי פטור מאותו המותר שהוקר לאחר שעת הגזילה דניהי דמדאגבהה קניא אבל החיוב שהוקר אינו בא רק אחר כך.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ה׳ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.